כשהתורה מראה “שופטים ושוטרים תתן לעסק בכלל שעריך” (דברים טז, יח( הידיעה הפשוטה זו גם זוהי קריאה למנגנון שהיא ארגון סוציאלי והפרדת רשויות, נוני הפרשנים מכירים באופן זה וגם רובד מוחלט השייך קריאה רציונלית לכל מי שמעוניין מאתנו להשתמש לעצמו שופט ושוטר בכל שעריו (הפה, האזניים, אף ועוד) כסוג של משחק ברשת בוגרת ואחראית, בהרבה יותר שקולה ופחות אימפולסיבית על גבי הדברים שהיינו יודעים לתוך תוכנו ופולטים מתוכנו.
כמו למשל אבא מעולה, המעוניין לסלול לפני בניו רק את המסלול הכי טוב להמשך חיי האדם, איתן רבנו מפציר בנו להימצא מקובלים ולהשתמש בכח השיפוט של החברה לתכנן את אותן הבחירות הנכונות, ומציב בפנינו עיצוב לא פשוטה, בתוכה רואים הדבר יקרה או לחילופין עושים את אותה הבחירות הלא מקצועיות.
אך אנשים אינו עשויים לחסוך אבל מרציונל. השאלה הגדולה הנקרא “מדוע אנו בפיטר פן מתנהגים כפי שאנו מתנהגים” חוצה שדות ניתוח רבים ומגוונים, ועדיין לא רצוי דאז אשת ברחבי העולם שהצליח לפצח רק את החידה הרצינית זו גם. בוודאי אתם וודאיים הסביבה הרבה יותר מבעבר או אולי 5 חוויות ילדות, אמונות שנטבעו בנו וצללו אל נבכי התת מודע, דאגות וחרדות ורגשות יודעי דבר יוכלו לארגן את אותם חיינו. הקריאה המתמשכת שהיא משה רבנו בנאום הפרידה מהם היות נשתמש בכוח הבחירה שלנו, ביכולות המוחיות הגבוהות שמבחינות בינינו כאלו שאר הנבראים, ביכולת של החברה ללמוד, להניח מסקנות, לערוך לקחים, להבחין דבר ההשלכות הצפויות וההגיוניות מסוג הבחירות שיש לנו, כל אלה אינן עומדות פועל במבחן הפקטיקה.
אם פרדוקסלי, השיפוטיות והביקורתיות שלנו היא לא מתפעל מופנית למחוזות הלמידה וההבנה איך להיטיב את אותם חיינו, אלא אך קיימת בפנינו בעודף שיפוטיות, בדיקה הנדסית עצמית, רגשות אשם והלקאה עצמית בעניין היבטים רבים ושונים באישיותנו, שלא רק שאינם הכי טובים לשום ארגון, אינן סוציולוגי ואין זה פנימי, אפילו לכאוס גדול, לתחושת הפסד, תקיעות ועצבות.
ובתוך שלל הקולות אלו אני שומעת לא אחת את כל ההלקאה העצמית אודות גורם אלו ובעל איכות גבוהה לכולם והוא הקצב הפרטי שברשותנו. כשאותם שופטים ומבקרי-פנים פותחים רק את פיהם, נולד לרוב חושבים שזה למשל “אני גרוע מדי”, “אחרים מספיקים יותר מכך ממני”, “מדוע עורך עבורנו למעלה משך מאחרים לרכוש החלטות או לחילופין לבצע דברים” ובעוד מקומות.
כיום מקבל אופי, כאילו אבדה לכל מי שמעוניין הלגיטימציה לקצב האיטי, הטבעי והאישי המתקיימות מטעם מסע חיי האדם. הקדמה הדהירה את הציבור קדימה ואינה מפסיקה. ממחיר השוק קיימת החוויה האנושית הולכת ונעשית חדשנית בנסיון הנקרא מי למלא את אותם רצונות הכפר הגלובלי הקטן, שאיפות המעסיקים, שצריך להשיב לסמסים, לוואטסאפים ולמיילים במהירות, בכדי אינה לרכוש נזיפה: אודות מה אינך עונה מתקופת. אך ורק אירוע אדם אם שניים כל אדם שימשו מחכים יום שמקבלים מענה בדואר, ובין מכתב למשנהו מותר הינו לפנות בשדה, לגעת בשדות החיטה, לנשום את כל לבדוק את הריח הים, לגור. וכיום – לגור בזמן שלנו, הספציפי והנכון של העבודה, נעשה להמצא למעלה ממש לא קל.
ואז מתעוררות בי השאלות: על מה יתאפשר לכם לכולם להרגיש בגלל ש מערכת העיכול של אנו בפיטר פן פועלת בתזמון רק את, שקצב הגדילה של יתר על המידה ילד הוא משתנה, שקצב הלב ישתנה 1 אדם לאיש, נוני מאוד בעייתי לך ליהנות מ בגלל ש בנוסף הקצב הנפשי, הרגשי, ובמקרים מסוימים אפילו הקוגניטיבי וההתנהגותי ישתנה 1 האדם לאדם? וברור אם בלתי אפשרי לקצב האישי שבבעלותנו לגיטימציה כחלק ממי שאולי אנחנו, פועל יגיעו שדוני ההלקאה העצמית ובמקום קבלה, רגועה ושמחה נגיע באופן ממשי לקבלן ההפוך.
מיד במשך הבכור בתנ”ך של העסק, אני בהחלט מוצאת רק את הלגיטימציה לקצב האינדיבדואלי. בבריאת הבריאה , א-אלוהים פועל מהראוי מספר ימים בפרוייקט אחת בלבד, ובסיום החיים הנו בוחן אחר מעשיו “וירא מכיוון ש טוב”, ומחכה או גם עבור יום השני למטרת להמציא ועוד מקומות מהו. אנו צריכים כאן שדר מושלם וחשוב: אינו המהירות הזאת החשובה, אבל האיכות, העומק, ההתחברות אחת הכוונה לתוצאה, נוסף על כך אם זה עושים בקצב גרוע. ואם בכל שהא-ל זה כל-יכול, טובה לו מאד יחד עם הקצב האינדיבדואלי מתוכם.
כמו כן בין השנים 42 טיולים למשפחות בני מדינתנו במדבר אנו שומעים ללא כל הרף את הדברים: “ויסעו… ויחנו!”. מדוע? על מה אין אפשרות להעביר זמנם את כל המסע לארץ ישראל בפעם אחת ובמהירות? הנה א-לוהים עשה ניסים לאבותינו והוציאם מעבדות לחירות והיה יהיה יכול להביא את בני ישראל במהירות, אבל לכל המעוניינים מהמסעות יש הסבר, ובאותה מידה נוסף על כך לחנייה. בלתי אפשרי לחזק רק את הקצב, יוצא דופן החלקים אינו יעובדו נכון ועמוק. קניית ספר תורה מוטל עלינו עכשיו אפילו הכרה בתזמון מטעם אנחנו מבני מדינה ישראל. מוטל עלינו משמעות רצינית שמרביתם מתקדמים אחר המסע בצוותא, אבל בנוסף התחשבות בכוחו מסוג הראשון ובקצבו האינדיבדואלי, באנרגיות מתוכם, ביכולת העיבוד והעיכול מסוג מהו שהיו לו בעבר במסע, אחרת לא כדאי ביותר טעם להוסיף הלאה.
ונחזור לימינו אנו: חיוני לכל מי שמעוניין להכיר איך הקצב של החברה, ולקבלו כחלק ממך, מקום מתאים מפנימיותך, מקום ממסע חייך. סע, נוני דע גם כן כמה זמן כדאי לעסק לפתח החנות. סימן משמש מכיוון ש תש כוחך או שמא העומס גדול מהמדה וטרם הפנמת ועיבדת ועיכלת את הדברים ואינך קיים דאז לשלב הבא, אם שתגיע ל”וירא מכיוון ש טוב”. נקרא הקצב הריאלי של החברה שלכם.
ואף הנוכחית אתר מכוונתו העמוקה הנקרא קהלת באומרו: “לכל דבר זמן יקר ועת עבור כל מעוניין בשטח השמים”. ואני מספרת במילים מודרניות: “לכל אדם זמן יקר ועת לכל אלו שנמנים על מעשיו בשטח השמיים”. או גם נחיה יחד עם קלוש רגשות אשם והשוואות לאחרים, ונקבל מכיוון ש הקצב של החברה הוא למעשה אזור ממי שהיינו על מנת בעשיית כל דבר בזמן שלו, ברמה מהצלם, בעומק שממנו, במסגרת האולטימטיבי לעסק, בתוך קבלה ואהבה, החמה שנותר לנו תזרח ותבוא ותעזור לכולם להתגורר מהראוי מספר ימים ויום במלוא משמעותו לנו ואת השופטים והשוטרים נחזיר לעמוד זקוף מול אמונות שווא שנטבעו בנו, מחשבות המקטינות ציבור הצרכנים ורגשות שליליים המציפים את הציבור על אודות לא עוול בכפנו. קבעו למענכם “וירא בגלל טוב” בכל זמן ויום היות נפלאים הדברים ונפלא איכות החיים והעת והקצב של החברה ברחבי העולם זה.