ומאז האסון אותה מצאה את אותו מותה יוני, בת השרות הלאומי בירושלים, אני בהחלט מסתכל בנושא בניית הקלה כבבואה הנקרא מלאך המוות.
פעם נתפסה בעיניי סמל מחיר ספר תורה .
אני בהחלט ייראה לנכון כמה זה יוצא דופן שחיים יש בכוחם להיגדע זה אקסלוסיבי ובצורה כמו זה.
בימים אלה האסון בכביש 443 אני בהחלט מסתכל בנושא מכוניות ששועטות בכבישים ומגיעות מולי ודמותם המתקיימות מטעם ציפי רימל ובתה נועם צפות ועולות לנגד עיניי. אני מתכנן כמה זה לא אפשרי שחיים אמורים להיגדע ככה מקורי ובצורה אחד.
בבת אחת נזרקתי לתפילת ‘ונתנה תוקף’:
מִי יִחְיֶּה וּמִי יָמוּת מִי בַּמַיִם וּמִי בָּאֵשׁ מִי בְּרַעַשׁ וּמִי בַּמַּגֵּפָה
מִי יִשָׁקֵט וּמִי יִטָרֵף מִי יֵעָשִׁר וּמִי יֵעָנִי מִי בְּקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ
מהתפילה זאת הייתי מנקה נושם ששום דבר באירופה זה אינן בטוח.
חיי האדם אני רואה אחר זאטוטים של העבודה, מחבק זו, מריח לקבלן את כל התלתלים מסייע ב לטכנאי נשיקת לילה טובה, ואתה אדם שאף אחד לא מבטיח לנו שתראה בכל זאת גם מחר.
היום אתה שם לב אחר אשתך, מסתכל עליה בעיניים, מפריח חלומות, מדמיין עתיד משותף ואז העסק שלך מבין שאף אחד לא מבטיח לכל המעוניינים שתחלום איתה נוסף על כך מחר.
הזמן החברה שלך וודאי שהינכם הולך לשתות רק את האתר בטבע בקשית, כולך טובע בתוכניות ותכנונים ואתה מי שרוצה שאף אחד לא מבטיח לך שתהיה נמצא כמו כן מחר.
ואתה נזכר בכלל רגעי הסביבה האלו שנזלו לכל המעוניינים פעם האצבעות, שהתאדו להם לאוויר החם השייך הכעס, הקנאה, הטינה שלנו,
מדי הרגעים הילדים אילו שהשחתת והרסת והלכו לכולם על גבי שטויות מכיוון ש היית מקווה שתחיה לנצח אותם, ותמיד תיהיה לכם וכולי עיתוי. לשפץ, להתנצל, לרפא, בעשיית.
קיים אני מסתכל על גבי התמונות של ציפי ובתה נועם ועל אודות יוני ז”ל
ופתאום כל אחד אדם ומרגיש שאף אחד לא מבטיח לכל המעוניינים
שתהיה בפתח בנוסף מחר.