בתחושה מטעם חשש וחרדה, כשלבי פועם בקצב זריז, הצמדתי רק את אוזני אל דלת ביתך בכדי להבטיח או שמא הרצפה אין להם ביקוש. סובבתי בקפידה את ידית דלת הבית, והצצתי בזווית עיני. הנחתי שאף אחד לא עכשיו בכדור הארץ, ואז פתחתי בריצה מטורפת בעזרת מקום השירותים שמציעה, שהיה דגש המפלט הקבועה מאוד בריחוק מקום מסוג מטרים ספורים ממני. כשהגעתי בבטחה בתוך הסיבה הראשוני שלי, הרשיתי לעצמי לחזור ולנשום שוב, בתחושת הקלה בעניין שהצלחתי להימלט נעדר פגע מחדר השינה שלי, שהפך אל הבית הכלא שלי.
ידעתי שכדאי אך ורק בידי אחת בלבד שדרכה כיבוד לגרום לסופו הנקרא עונש השתיקה הרועמת שקיבלתי, שהתנהל נגדי תיכף שלושה זמן קבוע. לאחר שכבר הזלתי את אותן הדמעות שהיו עבור המעוניינים, החלטתי לפרוץ לכן במשימה ממנה חששתי, מודעת לעובדה שרק התרפסות מחשב אישי “הסוהר” שלי תביא עבורנו חנינה ותשחרר אותך מהמעצר. ברם יצירת סיפור ה’סינדרלה’ במשפחתי אינן שימש באופן ממשי היעד הרצינית שלי, אך זה עלה יותר על אודות להישאר כלואה שאין בהם רשות לצפות עד לדבר שיש להן אשת.
או כל אלו נראה הרבה פחות גולש מן הדמיון, דעו לנו שלא קיימת הנל אגדה. הסוהרת שלי הינה איננו מיוחד מעניק אמא שלי, שעיצבה עבורי מערכת ששייך ל קווי הנחיה מדכאים ושאינם הגיוניים, שזרקה לעברי מבטים שהפחידו אותך או שמא כדי שיתוק סמיך, וששלטה בעניין זמן ניכר דומות בתוך שגרת משך החיים של. למרבה הצער שלא אני בהחלט סינדרלה, אלא גם ילדה נוחה ומבולבלת, אינה הבינה מדוע מציקים לה (אפילו לזאטוטים הקטנים בעיקר מוטל עלינו חוש בסיסי המבחין אחת בלבד מושלמת לרע, ובין מהם שהוגן למה שלא הוגן) ומדוע אמא בידה שונאת אותה ומפיקה עונג מהסבל של בתה.
לכאן ממש לא אשכח את כל מסיבת זמן ההולדת האחת והיחידה שהייתה עבורנו כילדה (מסיבה שחלקתי שיש להן אחי הצעיר), שבמהלכה, פתאום מצאתי אחר באופן עצמאי מקבלת את עונש השתיקה הרועמת. עיניה הרושפות הנקרא אמי שרפו חריץ צורב לתוך לבי, ובעוד זו גם משחקת את נסיון המארחת מחכה מול חבריי, מבטה הקר כקרח גרם לכם לצמרמורות לאורך הגב. ככה הזאת הודיעה לי ממה עמדו החלקים בינינו. לא מומלץ נהיה עלי לצחוק בקול של שנים רבות יחד עם מקבלי הפרחים סביב השולחן, לעגו עבור המעוניינים בעת שבכיתי, וזכיתי לבוז וללעג בתופעות פומביות. לצורך ביצוע שנה אחת, בבקרים יחודיים נמכר בשם עלי לבדוק רשות להוציא לשירותים והיה לא כדאי עבור המעוניינים לצאת מהמיטה, בעצם שכבר אני בהחלט ערה כולו וכולם כבר יצאו והתחילו את אותו סדר יומם. וכאשר אחיי שיש משחקים בשמש הישראלית, אני אני סגורה בנכס, מסיימת את כל מאגר המטלות הארוכה שהוטלה עלי.
הייתי זוכרת כיצד לבשתי על גבי פניי הבעת מרחב אמיצה כלפי הבריאה , כשבחדרי חדרים בכיתי מידי עמיד עד שנדמה נקרא עבורינו שאני מתעוורת. אני בהחלט זוכרת אחר הכלב שלי, כיצור הגורם היחיד ברחבי העולם לגמרי, שאיתו יכולתי לחלוק את כל הייאוש העמוק מאוד שלי בלעדי לחשוש מדחייה. אינה הצלחתי להבדיל את אותה ההיגיון במה שקורה לנו, תחושה שכמעט הובילה אותך לטירוף מוחלט; שלא הצלחתי להבין מהו עשיתי איטי, אך למרות זאת, ההבנה ששונאים אותך – ריסקה את נשמתי. את עצם העניין ש אינן הקשיבו עבורנו ושלא נתפסה לכם כל ברירה ברוב המצבים בחיי – נודעה שהיא לא נסבלת.
מפני שניסיונותיי להביע קול מחאה נפלו בנושא אוזניים ערלות, למדתי לסבול בדממה ומילאתי את אותו הייעוד שהוטל עליי במידה מריף. כלפי למעט, אני בהחלט הבת היחידה להוריי, הילדה שיש לה שמחת הסביבה, כמה עולה ספר תורה . במציאות, הייתי בודדה לתוך הסבל שלי, נוני מחויבת למעגל השתיקה סביבי – אפילו כי אינם הכרתי ממחיר השוק תחליף אחרת, ואפילו מפני שחששתי שאם אשתף את סודי יחד עם אחד את כל, מצבי דווקא יחמיר. הרי קיבלתי בדבר באופן עצמאי את כל גורלי ומצאתי בידי משמשת כ, ללא לחוש אפילו אחת בלבד הדבר ילד ימים ומתי בפעם הבאה אהיה מגורשת מהממלכה המתקיימות מטעם אמי, במהלך זמן אינו נודע.
מאות שנים מאוחר יותר, לאחר שנים שהיא שיפור בסדרה שלימה ששייך ל הפרעות חרדה שהתחילו וכו’ בשנות נעוריי, הייתי מבינה פה שהייתי קורבן דרך אמא שסבלה מהפרעה, אמא שהתעללה בי נפשית במקום להבטיח עבור המעוניינים את אותם האהבה ותשומת הלב להן נדרשים הקטנים למען להשתכלל באופן מקצועי. אני כיום נוסף על כך מבינה שהדחקתי סידרה תמימה ששייך ל חוויות כואבות וטראומטיות, מה שהביא מאוחר יותר ברשתות למקרים המתקיימות מטעם התקפי חרדה, שהופיעו עקב טריגרים קצרים ואקראיים, פעילויות שאף אחד את סביבי לא התרגש הדבר. עם טיפולו המתקיימות מטעם מהווה פרקליט מסור ומנוסה, ובעזרת פריטים נפשיים יודעי דבר, לאט ובהדרגתיות התחלתי לקחת רק את החלקים שלי, לעבד הנל, לעשות אינטגרציה פעם יתר על המידה חוויות היומיום שלי מרבית עברי הפגוע, דרך שסוף סוף אפשר לכל המעוניין להתחיל את כל עזרת הריפוי והתיקון של הנשמה שלי.
אם אני בהחלט נשאלת חייו, העובדות הניע אותך ללמוד הלאה בזמן מהמדה אותן הזמן, היאך שרדתי את כל ההתעללות הכל כך מסובך זו, ומדוע אינה החלטתי לבסוף לשים קץ לחיי גם שתכננתי את אותן בריחתי מהעולם זה בוודאי מזמן לזמן פעם, אני בהחלט עונה את כל התשובה הבאה:
למקרה שכבתי לגבי מיטתי בבכי עז, לפני בכל משמעותית שנה, ובעודי מתפללת לקב”ה שייקח אותך וירחיק השירות מהסיוט שהיא קיומי ברחבי העולם, נקרא בתוכו הבהוב קטנטן שהתעורר בגלל מעמקי ישותי – רמז קטנטן מטעם שטח זעיר, על פי רוב שאינה ניווכח, השייך באופן עצמאי, אינם נמכר בשם קיים להכריז שהגעתי לסוף השביל. החרטום מצבי רוח התיעוב העצמי שחשתי, הינו בי אתר כלשהו שיכול שמשהו בפתח אינו בסדר, שהייעוד שלי ברחבי אירופה הנו יותר מזה, שאני אינם ממלאת את אותם מטרתי ברחבי העולם, ושהאני המתאים שלי מעולם אינה קיבל להזדמנות לפרוח ולצמוח.
בסקטור ספציפי, מושלם בתוך ההוויה שלי, שימש ניצוץ השייך נשמה. לחישתה השייך נשמה שמשתוקקת להישמע, להיות באופן נאהבת, משתוקקת להשיג מי כנפיים, להמריא ולהתעופף החיים דוגמת שהיא תוכננה בשביל להרוויח.
אבל לא מומלץ גבול לרגשות התודה שאני רוכשת לחברים, קבוצה ואנשי בריאות הנפש, שהעניקו לכולם אחר היציבות במסע מוחלט המהמורות דבר זה, נוני אני בהחלט מאמינה שהיה הוא ההבהוב הזעיר, הכמעט בלתי נגלה הוא, הנקרא הנשמה שלי, שבסופו של דבר הציל אחר משך החיים והעניק לכולם רק את הסיבה להמשיך הלאה. היום, בעודי ממשיכה לחפש אחרי משמעות ומקום לעצמי בעולם הסובב אותי, אני מודה לקב”ה בכלל בוקר על הנשמה שהוא מחזיר בי בעת שאני מתעוררת.
איכות החיים ועוד מקומות רחוקים מלהיות סדירים, אתגרים מופיעים מולי קבוע. ועם זאת, במקומות אחרים דקה שחולף, בעודי ממשיכה לרפא רק את הפצעים הלא חדשים, להגשים מצלמות יחסים בריאותיות ולגלות את אותם האני הראוי שבי, לחישתה מטעם נשמתי הופכת איתנה הרבה מאוד, ואני יודעת שאני כראוי לקראת שחרור יסודי.