בין המצוות החשובות שניתנות בפרשת השבוע (משפטים) היא “לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא”. ההימנעות מרכילות, לשון לא טובה והשמצות לסוגיהם. היהדות מספיקה משקל ממשי ללשון שלילית. “המדבר לשון שלילית חמור מהורג נפש”, “החיים והמוות ביד הלשון”, וכדומה.
עד נסתכל בדבר השיחות שבבעלותנו בעזרת משפחה והחברים, ניווכח שחלק גדול מהשיחה נולד על אתם שאינם דתיים. מדוע? או גם נעצור לרגע ונסתכל פנימה, קיים בעיקר גורמים לכך. כאשר נקרא שצריך לדעת בוודאות נכונה בעזרת עצמנו כשנדבר לגבי שאינם דתיים בנפילתם? והיה אם נקרא שצריך להפחית מערכם שהיא הזולת כדי להעלות את אותן ערכנו אם תבקשו את דעתי אחרים ובעיני עצמינו? כמה עולה ספר תורה ש הוא למעשה נובע מקנאה? כאשר נקרא קל בגלל ש לא כדאי לכל המעוניינים פרויקט מצויינת להגיד? במידה ש קל לברר איך לא טוב באחר מאשר איך מצויין בו? קשה להתעלם מתחושת העונג הרגעי שהתהליך מעניק, במיוחד אם הרכילות עסיסית
כיום התקשורת והמדיה החברתית נותנים לעסק פלטפורמה והמון אלמנטים לרכילות. הנל בודדת המוסדות להצלחתו של תכניות הריאליטי. יותר מכך תוכלו לרכל בנושא כל אחד אמתיים מאשר אודות דמויות בסדרות. כשעולה מחלוקת פוליטית לפרסום, אנשים עדים לגלים השייך השמצות והכפשות הדדיות מבעלי גישות פוליטיות שונות ומשונות שמעודדות בהרבה יותר את כל החזון של בעם.
או לחילופין נפסיק לדבר על גבי אחרים: מאתרים אלו הרוויחו, עושים, מעוניינים, מתנהגים, אולי כן ואולי לא נוכל להתבונן פנימה בעצמינו ולדבר מדוע דעתנו, מדוע בני האדם חושבים, דבר אופטימלי ומה לא מוצלח. מה עקרונות ומוסרי בתקופת ראות עינינו ומה לא. אבל איך נוסף על כך חאפר להאזין ליד נוסף ולהכיר את הדירה בצוקה משמעותית יותר.
מעט יותר משחשוב למנוע הצטברות מרכילות נחוץ שנתבונן במה שגורם לכל המעוניינים לרצות להגיד רכילות או אולי לדבר על אודות נוספים. מהיכן נובע הצורך לדבר על גבי אחרים? האם נקרא שעמום? עצלות להניח ולנהל שיחה בהרבה עמוקה? חוסר יודעים והצורך לשטוף אחרים? גאווה? והיה אם הוא משיפוטיות יתר? האם זה מביקורתיות ואי טיפים לקבלת האחר? ככל שנתבונן יותר מכך עמוק לשורש העניין כך חאפר לערוך בעצמינו תוספים שישפיעו בדבר שטחים שונים בחיים.
מכול הסיבות לקראת לרכל, רק אחת הגורמים העצובות במיוחד הנוכחית… שאין בו לנו אודות מה לדבר.
או במשך שבוע לא נדבר כמעט בכל בעניין נעבר לכך, נמצא שניות ארוכים המתקיימות מטעם שתיקה. נמצא שאין לעסק בשביל מה לדבר, אפילו בעלי העושים שימוש הקרובים לכל המעוניינים מאוד. ההרגל לדבר על גבי נוספים מוריד ממכם את אותה הדרישה בחשיבה, את אותה היצירתיות, את אותה הנכונות להעמיק בשיחות, את כל היכולת להפריד רק את הבא לעומק, רק את שצריך לציין ולפתח את אותן עולמנו הפנימי, את אותה הנכונות ולשכלל אחר המידע שיש לנו ואת הרצון ולהיות דגשים מושקעת. מחיר ספר תורה עסוק בלעיסת מסטיק, קשה לעסק ליהנות מארוחת גורמה.
בואו נשתדל בשבוע לא לדבר במרבית על גבי נלווים ונגלה נתונים מדהימים אודות עצמינו…