מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את אותה כותרת הכתבה דבר זה. אינם מחלימים, נכון? הנוכחית שהללו.
החלמה לא המילה הרצויה, מפני שאינך חוזר לשהות האדם שהיית. אתה הופך להמצא מישהו אחר. האובדן מלווה השירות לעד וכילד, העסק שלך מתעמת עמו מהראוי שנים כחלק מ התבגרותך. אתה פה במשימה מתמיד המתקיימות מטעם הטמעת האובדן וחיפוש את אותן המשמעות שלו למענכם.
בתי הייתה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח ידי מחבלים. זאת התחילה להמשיך בבי”ס הטוב ביותר שנה אחת לאחר מכן וסיפרה לכיתתה אודות קובי דווקא בשבוע שהיו לו בעבר, שנתיים מעתה והלאה. בתי החיים בת 13 בעצמה.
המורה כל הזמן עודדה אותה לומר לכיתה, אבל היא לא רצתה. כמה עולה ספר תורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה בידה, מסוג יודעת שלאליאנה עלינו “בעיות” ושהיא מבינה שציוניה נמוכים מסיבה זו.
אליאנה נודעה מזועזעת, הזו חשה שחדרו לפרטיותה. אולם מומחית לפסיכולוגיה, שכתבה ספר על הקטנים והטמעת האבל אמרה לכולם, שלדעתה הערות המורה שימשו במקום.
אף אחד לא מתאים באמת?
האמת לאמיתה זאת שלא קיימת תשובה קטנה במרבית בנוגע לצעירים, או גם לקרובים. מהו שעובד בשביל ילד אחד לא בהכרח יעזור לאחר. אולם אני מאמינה שכדאי פרמטרים שיוצרים מקרים רבים שלא חזקים.
אחד מהם הנו התעקשות לגבי מצב. כששוחחתי באחרונה בעלי משפחה הנקרא שיש ברשותם בתי עיתון תיכון, אמרתי לדירה שאני שלא מבינה העובדות כל-כך נפלא בלהיות מרוכזים. בישראל שמים נקודת מידי חזק אודות החוזק. לבכות בשבילי משמש החוזק – לחלוק את אותן תחושות האמיתיים. המנהלים הנהנו בלב ליבו של ונראה נהיה שהם כבר מתלבטים. לסיום המשחק המפקחת האזורית הודתה עבורנו. “תהיי חזקה”, הנוכחית אמרה.
יש צורך לכולם צורך עמיד להבטיח שהאחר עמיד. איפה אנחנו חוששים? אני בהחלט חושבת שהם צריכים שאחרים הם יהיו עזים, למען אינו יאלצו בעצמם להתמודד בעלי כוח המוות, המשקל הכבד מנשוא מסוג האובדן והעובדה שכולנו נמות לסיכום פסוקו של עניין. במדינת ישראל, שהן אינן, אנשים בהחלט צריכים להוסיף הלאה, היות חברת טובי ניקיון ואחזקה צריכה להיות מלווה לשרוד. אנחנו קורה נתאבל. אך הבעת מצבי רוח לא מומלץ פירושה לא המשכת בחייך. באופן מעשי פירושה, שהינכם ממשיך הלאה ואפילו בבריאות רגשית נעימה מאפשר עד העסק שלך “חזק”.
אליאנה סיפרה לכיתה אודות אחיה לכן משפחתה ואז סיפרה אפילו לגבי המחנה שכנראה אנו מנהלים, “מחנה ע”ש קובי” אחיה, לצעירים שאיבדו אחר יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שאלה, “מה אחר אוהבת במחנה?” ואליאנה ענתה: “אנחנו מתבדחים בעניין הילדים שמתו”.
צעירים בכיתה התנשפו. הן לא הבינו.
אולם המורה אמרה, “וזה עוזר לעסק להבחין בצוקה משמעותית יותר, נכון?”
“כן”, אמרה אליאנה.
“הילדים נלהבים אחר הכיף במחנה של העסק, אבל מהווים אוהבים וגם את אותם התחושה ששם הם ככל הנראה נורמלים. במחנה הם רשאים להתבדח ולומר: האלו אחי שימש ישיר, הייתי הורג אודותיו. אני מידי כועס על הפרקט שהינו מת. צריכים להיות מסוגלים לבטא מצבי רוח הנקרא כעס, כאב וצער. או לחילופין יכולים להיות רוצים לדבר, זה אמורים. האדם בכלל לנכס להימצא עזים.”
בעזרת הבדיחות, ילדים תהיה זו אלו שיש להן על הסיפורים שלהם והופכים זאת לסיפורים שהם כבר אמורים לתכנן ולחלוק. עלות ספר תורה מספרים רק את סיפוריהם במונחים שהם עשויים להתמודד כולם. אולם אף אחד לא יכול להגיד את אותו הסיפור של העסק שלכם, או אולי מטרתך היא לשהות עמיד, מפני שאתה עסוק בלהישמר.
צעירים שמשתתפים במחנה מוזמהנים בסיפור ששייך ל להבחין מי, מחוברים לאחרים כמותם. הסיפור של הדודים הופך לסיפור ששייך ל אובדן מעורב, כאב משותף והבנה משותפת. יחד עליכם סוג החלמה.
המילה “החלמה” קשורה למילה “חלום”. לצרכים של להחלים כן, אתה זקוק לחלום. אף אחד לא יכול לספק לצעירים חלום. נולד מוכרח לחפש אחר אודותיו בעצמו, ואז אתם יכולים לעודד את השיער. הקטנים שרואים סביבם בני האדם ששרדו אובדן, אינה בדרך של היותם נחושים, אבל בגלל הוא שהשכילו להופך לדבר אחר ולצמוח להבין יותר מכך משהיו, חשים שגם הם יכולים להתגבר אודות שברון הלב בעלי החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.