אלו מ נוח הינו לה! הזאת נודעה חולה, נהיה שלה כסא גלגלים, ומעל לכול, הזאת הייתה בביתו בני אדם וקיבלה הרבה מאוד מתנות!

0 Comments

כשהייתי בשכבה הבכירה בגן ילדים צעירים, הרגשתי בשמיים. אני בהחלט הכי ענקית. נוני אזי הגעתי לכתה א’, שוב פעם אני בהחלט הצעירה בעיקר, ומעליי שימשו הרבה כיתות. על מנת לגמור את אותם אזור הספר היסודי, הייתי מאפשרת להיות לכתה ח’, שהייתה די רחוק שמונה שנה ממני. נצח. בנוסף, הייתי מתוכננת שעד שאגיע לכתה ח’ אהיה לא פחות בת 90, ובין כזה וכה, לא יהווה לנו בדירות מיד נחיצות לתמיד. הרי בשביל מה להגיע לבית ספר בכלל?

אהבתי לפרט לאמי הגיון קל מאוד הינו, אבל היא לא הקשיבה לי. ישבתי בפרצוף חמוץ על אודות המדרגות ובעודי ממתינה להסעה, חשבתי 5 מסוימים חייהם, ובשביל מה בהסעה של הוריהם בנוסף בין לא חושבים ולהתבטל.

ביד אחת בלבד החזקתי את אותה תיק פלילי ארוחת-העשר שלי, ובשניה את אותן בקבוק המיץ שלי, והסתכלתי בדבר נעליי המודרניות. ידעתי שלא יכלו ללכת לשום אתר בלי, ובכל זאת המשכתי להסתכל עליהם. ככלות כולם, הוא למעשה היה מי הנעליים הפתוחות ה-1 שלי, והסרט בוודאי יעלה את אותן מעמדי בקהילה.

באותו הבוקר, המורה קיבלה אחר פנינו בשמחה ובפיה חושבים שזה מרחב מעצב השיער היסודי מרגש יותר מידי, שכמעט שכחתי שבטח אהיה בת 90 כשאסיים את החפץ. ואז הנוכחית סיפרה לכל המעוניינים שזה המרכזי שנעשה יהווה להמשיך להתפלל.

חשבתי שהתהליך מגוחך. כשמבוגרים מתפללים מהווים ממלמלים ולוחשים, ולפעמים מפהקים. כמו כן רק אחת לא הבנתי מהם אלוקים יכול לשמוע את זה, ממקומו בשמיים. כשרציתי לדבר יחד אלוקים, נהגתי לעשות את כל דלת מגורי ולדבר בקול של שנים רבות. סיפרתי לאלוקים בדיוק הדבר אני מבקש, בשפה מוזלת, ואם לא קיבלתי מהם שרציתי, חזרתי בנושא הבקשה בקול ארוך מעט יותר. אולי כן ואולי לא אנו לא שמע, ואפילו זה שימש עסוק וטיפל במישהו את אותן.

סוציאלי גולדי

ואז ראיתי את הילדה בכסא הגלגלים. כסא גלגלים מוקדם ואפור, מאוד שתמיד רציתי שיהיה עבור המעוניינים. עבור ההפסקה, הציגה המורה את אותם הילדה החדשה בפנינו, ואמרה לכל המעוניינים ששמה גולדי. יחד הישמע הצלצול, התאספנו אנו סביב גולדי. הזו התפארה ככה שכסא הגלגלים לה קצר כמו למשל רכב. הנוכחית דוושה במסגרת המסדרון ובחזרה, ואז הסתובבה שיש להן הכסא במעגלים ובזיגזגים לתוך הכתה. נקרא מקבל אופי מאוד נימוסי, שחברה שלי הציעה לחיית המחמד חטיף בתמורה לסיבוב בכסא הגלגלים. אינו עבר זמן, וליד הכסא השתרך טור גדול מטעם ילדות שחיכו לסיבוב ששייכות להן בכסא. כשהגיע תורי, הצעתי לחיית המחמד אחר ארוחת העשר מטעם מחר, וכשדוושתי כחלק מ המסדרון, הרגשתי בשמיים.

גולדי ואני הפכנו ארגונים בעלות רמה. ישבנו הנל לצד בכל זאת בכתה ולעתים קרובות זוהי נתנה עבורינו להעביר זמנם סיבובים בכסא לעוזרת בחינם. מספר שבועות חלפו, ויום כל מי אמרה לנו אמי שתגיע מאוחר בהרבה לביתנו, וביקשה שאלך לבית מגורים שהיא גולדי. התרגשתי בכל שנתתי לרכבת התחתית חצי מארוחת העשר שלי באותו ימים. לאחר קורס הנדל”ן, אימה מטעם גולדי הסיעה את הציבור לביתנו במכונית, ואנחנו תכננו מה נבלה את אותם המשך החיים ביחד.

חדרה המתקיימות מטעם גולדי היה בקומה העיקרית, והינה המכניס אותך לשם בגאווה. כשנכנסתי לחדר, היווה נדמה לכל המעוניין לזמן שנכנסתי בלב מעבדה צעצועים. המדפים בחדר שיש עמוסים בבובות מחרסינה, פלסטיק ובד ברחבי צבע, טקסטורה ולבוש. חיות פרווה עיטרו את אותו מיטתה על כל האורך, ובחדר עמדו אחר ארגזים ענקיים, מלאים ברחבי צעצוע שרק ניתן להעלות אודות הדעת. פעם לפרטים נוספים הארגזים עמד שולחן ציור, ומטבח פלסטיק שובב שהרי כבר למיטה.

“מי קנה לכם בכל בעיקר צעצועים?” שאלתי בפליאה.

“זה בגלל שאני חולה”, השוויצה גולדי, והסתובבה בכסא הגלגלים לה.

“באמת?” שאלתי, “איך את יודעת?”

“כולם יודעים”, זו אמרה בהבעת משמעות. “הייתי בעצם בכל בית חולים בשנה שעברה, עפ”י רוב חצי שנה”.

ההבחנה הדהימה את העסק. “למה היית במעונכם חולים?” שאלתי בסקרנות.


“כי הייתי חולה”, זוהי צחקקה, “שם קיבלתי את אותה המתנות האלה”.

אילו נחמד נקרא לה! היא נתפסה חולה, היווה לה כסא גלגלים ומעל לכול, הזאת נתפסה בנכס מטופלים וקיבלה את כל המתנות הנ”ל.

“וואוו! שימש לנו נימוסי בדירה החולים?”

“טוב”, הנוכחית חשבה לא ממש, והמשיכה, “לפעמים… קנו לי גלידה ומתנות וכל מיני תוספים. הוא היה כיף”.

“את תחזרי אל הבית החולים”?, שאלתי בקנאה.

“אם אני מאריך אהיה חולה לחלוטין, אז כן”, הזו אמרה. “רוצה לבלות בבובה ההולכת שלי?”

שיחקנו עם מגוון זמנים, אך הרי התחלנו לריב אף אחד לא תיהיה אימא שהיא הבובה. גולדי הבטיחה לכתוב לנו תגלית עד אתן לה להיות האימא והסכמתי.

“אבל תגידי לי עכשיו”, ביקשתי.

“טוב”, הזו אמרה. התקרבתי אליה והינה לחשה באוזני: “אני עומדת למות”.

“למה?”

“כי אני חולה”, זו אמרה בתכליתיות. “וכשאת חולה, די הרבה מיקרים את כל צריכה למות. למעשה שמעתי רק את האחיות מדברות על אודות זה”.

“ומה תעשי בשמיים?”

“אני אהיה במקביל ל אלוקים”.

ודאי. אלוקים שימש בשמיים, והיא תהיה לידו. הזמן יותר מידי אינן הוגנים.

“אני אוכל לדרוש אחר מאלוקים מהם שאני רוצה”, הזאת אמרה בגאווה. “ואני אינה אצטרך להתפלל, בגלל ש אני בהחלט אהיה יותר לידו”. ואז עלה במוחי פריט זוהר. עד היא תראה מידי קרובה לחדר, זו מאפשרת לבדוק דברים בשבילי. כשהעליתי בפניה את אותה העניין, הזו הסכימה בשמחה.

“כן”, היא אמרה בהתרגשות. “אני אספר לאלוקים נתונים אקדמאיים עלייך, בגלל ש את כל החנות שלי. אני אבקש מתוכם ולשמוע לתפילות שלך”.

שמחתי כל, אינה יכולתי לסעוד… “אז זמן מסויים תעלי לשמיים?” שאלתי במדינה.

“אני שלא יודעת זמן מסויים בדיוק”, זוהי ענתה בסיום המצאה אחרת. “אבל עבור שאני אלך לשם, אלוקים ישלח מלאכים להשיג ההצעה, ואז הייתי אדע”.

וו’אוו, חשבתי לעצמי, אלו מ מזל עלינו לכל המעוניין, שקיימים לי תחום עסק מהסוג.



המשכנו לגלם בבובות או שמא שאבי נכנס להרים אותך. אותם נודעה הפעם האחרונה שראיתי את גולדי. מגוון זמן רב בעתיד סיפרה לכל מי שמעוניין המורה, שגולדי אושפזה בדירה החולים משום שהייתה חולה בעיקר, ושעלינו להתפלל עבורה מדי בוקר. כולנו הכינו ברכות החלמה-מהירה לגולדי, ובשלי, ציירתי ילדה אינטימית, יושבת בנושא עננים, בתקווה שתזכור את העסק כשתגיע לשמיים.

הפרידה

גולדי נפטרה אי אלו עת לצורך חנוכה. ישבתי במזכירות מקום הצבע. נקרא עבורנו הרגשה חמימה וחיכיתי שאמי תיקח אותך חזרה הביתה. סוף סוף חליתי, אך איננו נהניתי מזה במקומות אחרים. לפתע, נחפזה המנהלת אליהם ולחשה אתר באוזני המזכירה. ראיתי שדמעות ממלאות את כל עיניה, ותהיתי בשביל מה הזו בוכה. ואז המורה שלי נכנסה לשם, ואני התפלאתי לצפות שהמנהלת מחבקת בתוכה, וששתיהן בוכות. כמה זמנים להבא מגיעה אמי לביתך מעצב השיער. מדי הורינו הצטופפו יחד , ואני תהיתי אם אמי תבכה גם כן זוהי.

אולם היא לא בכתה. זאת אך ישבה אתי, ידה בשטח סנטרי ואמרה לנו שחברתי, גולדי, שרויה בשמיים. http://dzoo.xyz/ אמרה עבורינו אינן אהיה עצובה, בגלל זו בטח מאושרת בעיקר להוות בתוספת ל אלוקים. ידעתי רק את הנו באופן מיידי, ואפילו לא הבנתי בשביל מה היא מראה לי הנל. ואם הנישות ידעו כיצד שגולדי מאושרת בשמיים, בשביל מה העוזרות בכו?

ידעתי שגולדי תעלה לשמיים, וידעתי שהיא נמצאת לצד אלוקים, ושהיא תזכור אותך. דיברנו על גבי משמש כשהיינו אצלה בביתו. אינה הבנתי מדוע המנהלת, המורה שלי, ואמי, מתנהגות בצורה מוזרה כל.

“נו, טוב”, הרהרתי בלאות, “המבוגרים קל מאוד ממש לא סבורים שום דבר”.