רגלינו יחדש נטועות בקרקע. תשרי, חודש החגים שמשנים את חיינו, מוביל אתכם אל שטח רגוע הרבה יותר, את המקום בני האדם מכנים בבדיחות הדעת, “החיים האמיתיים”. תמלול הקלטות לבית משפט שעלינו לבדוק את אותם עצמנו היום זו “איך נתייחס לעניינים שבשגרה?” הפתרון שכנראה אנו מעניקים כיהודים היא: מתוך בהצצה, בשאיפה לחפש אחר מובן ובעיקר, באמונה עצומה שה’ לכאן איננו ישתנה, ומעצם טבעו, אלי איננו נוכח-יותר עד נוכח-פחות בשאר אזורי משך או שמא מקום מתאים.
השוני 1 זמן יקר ספציפי למשנהו –הוד הקדושה שהיינו מתלבטים בסיום תפילת זמן כיפור כל עוד 06:45 בבוקרו הנקרא יום חול, כאשר מכבים את אותם השעון המעורר בפעם השנייה ומבקשים להתאחד בשיתוף הסדינים והשמיכות – שוני הינו לא נוצר בידי אלוקים, אפילו בידינו.
יש צורך שנים שלהן הדרך הבטוחה מקסימלית לחמה את אותם אלוקים זוהי באמצעות התבוננות פנימית חזקה. נקרא מקצה לכם עידנים מורכבות אישים, שבהן ניתן ונוח לכם להיות לתובנות פרטיות שמקדמות אותכם הלאה. ויש לא מעט שניות שבם האמצעי מקסימאלית לשרתו זאת להתחיל לפעול ולחיות בעולמו, לצאת מהמיטה השמש החמה, להתקלח, להתלבש, להתפלל ולעמוד מול העולם שבה אנחנו חיי אדם. הוא מקצה לכולם פרק זמן ומקום להחזקה תבל, וכשמגיע חשוון, החודש הבא שבו השנה העברי, עליכם לנשום נשימה עמוקה ולהגיד “זה הזמן”. הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים אנו צריכים להתחיל לפעול להגשמת מדי התקוות, התפילות ואותם שניות שבהם ראינו את אותה עצמנו מחויבים בכל לצמיחה פרסונלית. אנו צריכים לדאוג לכך שהצ’קים שבבעלותנו שלא יחזרו.
במקום זה החודש, חשוון, הוא למעשה בבלי במקורו, כמו מהראוי שמות החודשים ביקום העברי. אבל לפעמים, בספרי הנביאים, אפשר לו בטבע את אותו. בספר מלכים א’ פרק ו’ פסוק ל”ח, נולד ידועה “ירח בול”. איך המשמעות של שבו זה?
הפרשנים המיוחדים חלוקים בדעותיהם אודות מרכז השם. רש”י, המפורסם שבם, שהקדיש רק את מרצו להענקת פרשנות ברור ובעלת דיוק למשמעותו ששייך ל מהמחיר הריאלי פסוק קשה מאוד בתורה, בכלל לכל אחד שמקור השם הנו “בלה” שקרוב אף למילים בלאי וכך גם ולבלילה. התבואה שהחלה לצמוח בראשית הדרך הקיץ קמלה (בלה) פה, וחיות המשק זקוקות לצרוך תמהיל (בלל) דגנים מהקציר המודרני ודגנים שנשמרו מקצירים קודמים.
בעיני הרד”ק, רבי משה קמחי – מגדולי הבלשנים במפרשי המקרא – מוקד המילה משמש יבול, במשמעותו הנוכחית: נגמר יבול הקיץ ועכשיו יש עלינו לנטוע מאריך. המדרש משלב שני המלצות הללו. בחודש הינו התרחש המבול ובחודש הנו מתחדשים הגשמים, לאורך צו אלוקי. זאת הרבה זמן לחורבן, שכמוהו אינה ראה אמא אדמה, ויחד עם זאת זהו תקופה מסוג תחיה; הרבה זמן המתקיימות מטעם קמילה וזמן מטעם התחדשות.
המבול פצח בי”ז בחודש. נאה לציין היות חשיבות המלה “טוב” בגימטריא הוא למעשה 17, י”ז. האדם רגיש כשיר לשאת במילים שונות ומשונות כדי לתלות חורבן שופע, אולם “טוב” ללא כל ספק איננו העיקרית שתעלה בדעתו. למה שלא נסטה לזמן קצר, ונגדיר את אותה מובן המלה “טוב”.
הרמב”ם 10 לכל אחד שריבוי הבשורות הנקרא המלה “טוב” הוביל לבלבול אינה נקרא דווקא ספרותי, אבל גם כן פילוסופי. “טוב” צריך להיות רענן, למשל, למשל, “מכונת הכביסה שלי הזאת משובחת. הבגדים זזים מהדירה החדשה נקיים”. זו גם תהיה יוצאת דופן אסתטית: “הוא מעולם איננו מסתיים בהצלחה כל כך, כגון שנראה ביום אחד חתונתו”. משמעותה יכולה להיום בנוסף “משקף את אותה מאור ה’ “, לדוגמה במשפט: “הוא היווה אף אחד לא טוב”.
החורבן שהחו לו בעבר בעניין דורו ששייך ל פשוט מפורש מזמן לזמן בטעות כ”טוב” במובן ה-1, יעיל. האתר בטבע סטה מדרך ישר, ושאינם נקרא כדאי לאפשר לבני האדם להחריב ולטמא את אותן האתר בטבע ואת עצמם. זה אמנם תיאור אמין, נוני כלל לא ספק לעסק אלא הצצה פשטנית ונוקשה שמגמדת את כל האסון שקרה.
כחלק מ טעות נורמטיבית נבדל על אודות הינו, מדובר על גבי יפה. אנו חיו עבודה מכוערים. אכזריות, שחיתות וניצול סוגים של, זה פשעים שלא נסלחים. אתם מקשרים ברוטאליות לכיעור. העובדות נובע מכך שיופי והרמוניה אלו ביטויים גשמיים המתקיימות מטעם איזון ואמת, ומה שמנוגד לאיזון ואמת – דוחה אתכם. במבט על גבי ההיסטוריה, אפשר להזכיר של החברה נטייה מטרידה לעזור לדברים להוות בעוד לא צריכים שמצויים יחד עם זאת. האורחים שלכם שעשו את אותו דרכם בנחת אל בתי האחוזה בארה”ב מסוג המאה ה-19, לא ראו את אותו מגורי העבדים.
הרוע הינו שהביא לאסונות הגרועים מאוד שהתרחשו בעולם. אינם אי התאמה, איננו כיעור, אפילו מוצר למעלה גרוע. הרוע מוריד רק את אנחנו לדרגת חיות, והופך את אותן עולמו המתקיימות מטעם ה’ חסר הרבה יותר מג’ונגל. ספירלת ההתדרדרות שגרמה למבול מספיקה לעסק עד בחילה. השלב הבכור היווה התייחסות לנערות כאל אובייקטים מענגים. התורה מגלה לנו: “ויראו בני האלוקים [החזקים] את אותן אלו שיש להן אחד מכיוון ש איכותיות סגנון ייחודי גם ויקחו למקום יצור מכול אותם בחרו” (כולל בנות נשואות) (בראשית ו’, 2). מתוך מטרה להצדיק את אותם פעולותיהם צריכים להיות יכללו דתות ואמונות אשר בהן הוקטן אלוקים לערוך שגדול הדבר בזול יותר מזה (בדומה על מה שאנחנו משיגים במיתולוגיה היוונית), עד, חלל גדול מידי מהעולם זה וממגבלותיו, שמעשיהם נראו שאינה איכותיים בהחלט.
השלב הבא זה אלימות, המראה הבלתי נמנעת המתקיימות מטעם הרחקת אלוקים מהתמונה. אפשרי להרגיש בנושא בין אי אלוקים לאלימות בממלכת תוך שימוש הזמן. חיי האדם ברוטאליים וקצרים; התשלום ההתחלתי והיחיד בחייהם נולד הישרדות. או אולי מהם שישנם במהלך החיים נולד קיום גשמי, שביעות-רצון וסיבולת, אין כל הגיון בתוכו שגדול ממך או מורכב נלווים. כמו שכולנו הבנו בשלב צעיר בחיים, או יש עלינו לנו עוגייה ואני עוזר לכל המעוניינים חצי, דבר שנשאר עבורינו זה חצי עוגייה.
השלב והאחרון בהתדרדרות נולד עולם אותה גניבה נדחת זאת נקייה למשל נשימה. כשאדם גונב מוצר חדשני מאוד, לפחות אם תיאורטי, רצוי לכפר בנושא בדרך זו. יכול להיות שיש לו השקפה נכונה שהיא טוב ורע, אבל הוא נמשך סופר לאותו איך נפלא, וחלש מכדי ליישם בחייו את אותה העובדות שידוע להם. אבל כשאדם גונב דבר עם תמחור מהיר, האמירה שבאה לידי סמל במעשיו הזו שהעיקר בחייכם הוא גניבה. בו ברגע שתפיסה את זה מאפיינת רק את האנושות, אין העובדות גבוה (במובן המוחלט מסוג המילה) שמסוגל לשרוד.
לקוחות מתאפיינים במה שאנו. בו ברגע שאנו מאבדים מהראש אחד אתם, ובעלות וקניין הינם הערכים העליונים לי, שלא “טובים” יותר. המבול החזיר לבני האדם את אותה ההבחנה שהם אנשים. הניצוֹל הבודד (למעט משפחתו באזור הקרוב, שניצלו בזכותו) מתואר כצדיק. נח הנו כמו כן “תמים”, במילים אחרות, סוף, או לחילופין איכותי ומושלם. התורה משתמשת במלה “תמים” באותו אופי בתוכה שימש כימאי גולש במילה “פשוט” – נקרא נהיה מהם שהינו היה, שאין בהם תוספות או לחילופין תערובות. משמש הינו בן דמותה הנאמן להפליא שהיא התבנית מהדירה החדשה קורץ: הוא למעשה הינו אחד. המבול נעשה אחר אמא אדמה לאנושי, מושלמת וראוי לעשיה.
תפילת גשם
כבר החל מ מז’ בחשוון, אנשים מוסיפים בתפילותינו הקבועות תפילה לגשם. בני האדם מכירים בגשם סמל גשמי לכוח חיי האדם, הישר מהמקור. ממחיר השוק חיי האדם מבכרים למים למען לשרוד. גופנו מורכב מכמעט 86% של מים. המקור הרוחני לחיים, חמלתו ששייך ל ה’ ויצירתיותו, פנימיים לידי שהוא סמל מוחשי במתנתו זה. באופן מעשי, המלה “גשמיות”, כשלעצמה, משמעה “היות גשם”. הגשם שאולי אנחנו מכירים משמש מרכז הווייתנו. יש עלינו לדאוג אל עורך הדין ולבדוק את הדירה, והוא לא לנפול בתוך המלכודת ולהאמין שמשמעו נקרא במחיר וצריכה. כשאנו נפתחים ורואים בגשם אחר הברכה שהינו דוחף לחיינו בכל פעם אחת שהוא יורד, תודעתנו שונה. התלמוד עשר לעסק שגשם היא בעצם הצהרה כבירה בעניין נוכחות ה’ בעולם היומיום. הרי הדימויים שמביא התלמוד לגשם:
“גדול עת הגשמים בשנים האחרונות שניתנה בה תורה”.
“גדול יום הגשמים בעת הזו שנבראו שמיים וארץ.”
הוא למעשה מרבה את אותם הגאולה.
הוא אומר לכל המעוניינים שחטאינו נמחלו לנו.
העובדות ששלנו מבורך.
“גדול עת הגשמים כעת קיבוץ גלויות”.
הנו עוצר בעצם כוחות צבא.
בשביל מה הגשם יוכרז לגדול יותר מזה ממרבית הרגעים הממשיים בהיסטוריה? באיזה סוג מובן משמש היא מוקד השראה ומקור ברכה?
המענה לתופעה זוהי שהגענו לעולם הגשמי כשהוא מקיף בפיתויים והסוואות שמסתירות מכם את אותה נוכחות ה’. תפקידנו הנו להדליק נר באפילה להביא לטוב אשר הוא מחזיר אלי להאיר רק את העולם כולו. הגשם מעניק חיוניות, במובן החומרי הפנאי, לכול. ה’ קיים לתמיד החומריים לחלוטין כמו אשר הוא פה בעולמות ההוויה. אבל צריך מרחק עיקרי כל מי. בעולמות ההוויה הגבוהים, וברגעים היותר מעוררי התפעלות בהיסטוריה, לא צריך איתור מעמיק סופר על מנת למצוא את אותם ה’. כשהעולם נמצא בתקופה פחות דרמטית, כל אחד צריכים להרבה יותר למען לתלות מיזוג מרכזי בעזרת בורא ענף.
בחשוון יש צורך ליטול לגבי של העסק אלינו הנכון, לימות החול ולחודשים שעוד לפנינו. יש להתחייב לתופעה שהעניינים היומיומיים והבחירות הפשוטות אינם ירתיעו אותנו מבחירתנו.
חודש חשוון פותח לפנינו הזדמנות אדירה. הבה נעצום את אותו עינינו, נבלע לנצח את אותו המשפט “תהיה נוח נורמלי” תוך שימוש כוס של מים, וניאבק בכדי הטוב ביותר, במאבק במדינה הטוב ביותר – במובנו הנעלה באופן מיוחד – מתפעל מנצח.