בנעורי, עת עבור שהתקרבתי למסורת, מהו שהכי הכי רציתי במדינות שונות בעולם שימש להימצא רזה. עובד, ועוד מקומות בעודנו ילדה, אני בהחלט מאוד שמנה, והרגשתי לא שייכת, כאילו אני בהחלט צופה בחיים מהשוליים. הייתי מוכנה להעניק כולם למען להיראות לדוגמה הנשים היפהפיות שראיתי בעיתונים. 1 הפנטזיות הכי גדולות שלי הייתה להיפטר את אותו המשקל העודף, וללכת לרכוש לעצמי בגד ים נהדר.
לא לפני שביליתי אביב את אותם קיץ בעניין שפת הבריכה, כשאני נראית הרבה יותר כמו למשל שחקן ספסל, בחולצת T רצינית ומכנסי ברמודה גבריים, עצם המחשבה על אודות השמש החמה והרוח שמלטפות את אותם חשוב, נראתה אם תבקשו את דעתי לדוגמא החירות המוחלטת.
ואז זה יצא. ירדתי יותר מכך מחמישים קילוגרם, טיפחתי אחר ביתית, הסתכלתי במראה וראיתי את כל האישה המהממת שתמיד חלמתי להוות. אחד הגורמים במקום ראשון שעשיתי שימש להוציא לקנות לעצמי אחר בגד הים המושלם ההוא. סיום גמר התממשו החלומות שליוו ההצעה לצורך ביצוע שנים. ומהחנות, הלכתי ל החוף…
ג’סיקה ריי, השחקנית שהפכה למעצבת בגדי ים, משוחחת אודות האבולוציה המתקיימות מטעם הביקיני בסרטון יו טיוב. כשהביקיני תוכנן לראשונה בצרפת בין השנים 1946, הוא נהיה מידי שערורייתי, שאף דוגמנית אינה הסכימה להיות אליהם. בשנות החמישים, המגזין Modern Girl חיבר ש”שאף ילדת יום הולדת בשיתוף טקט או שמא כבוד פרטית אלינו אינן תלבש ביקיני”. נכתב ע”י את אותם אמר שהביקיני “חושף כל מה שקיימים בנערה, למעט את אותם בו נעוריה המתקיימות מטעם אמה”. נוני בערך כמה עשורים לצורך שהביקיני הגיח אלינו, מרבית הנשים שחו יחד בגדי ים מאוד – שכללו מכנסיים עד לברך וחולצות. בדבר החוף, בחורות שימשו מחליפות את בגדיהן ב”מלתחות”, ביתנים קטנים שנראו למשל בקתות עץ קטנות בנושא גלגלים, שהיו מובלים (על ידי סוסים) אל קו המים לחלוטין. משם הנשים שימשו נכנסות במהירות למים לפני שאי כל מי יראה אותן.
ואז, שנות הששים הביאו את כל המהפכה המינית ואת התנועה הפמיניסטית, וגם המוסכמות החברתיות נפוצו ברוח. בשנת 1965, נשים התייחסו לביקיני כמאפיין קיצי, ואמרו לטיים מגזין ש”כמעט שמרני” ללבוש בגד ים שלם. כשאני אני בהחלט בשלה להגיע אליו החוף, ארבעים קיימת את אותם באופן זה, ביקיני היווה כל מה מובן מאליו. אפילו, עד נתייחס למגזינים, אינן הינה שאיפה אדירה יותר מזה לאישה מהאפשרות להצליח ללבוש את המקום.
צעדתי אל החוף בעלי הספר והכיסא שלי. פסעתי במהלך שפת הים, עברתי לגבי פני צעירים משחקים בחול, בחורות מזדקנות שמטיילות תוך שימוש כלבלביהם הזעירים, וגולשים שחומי עור אמיתי ששיחקו בצלחות מעופפות. אך למרבה ההפתעה, הרגשתי קצת נימוסי ממה שהרגשתי חמישים קילו ראשית.
ריי מצטטת בשיחתה אלמנטים ממחקר מטעם אוניברסיטת פרינסטון, שבחן את הדירה המוחית מסוג גברים שהתבוננו בנשים בביקיני. “חלק מהגברים גילו אפס חיי אדם באונה המצחית הקדמית המתקיימות מטעם קליפת המוח”, מגלה ריי, “שהיא החלק שמתעורר במוח כשמישהו שוקל את מחשבותיו, רגשותיו וכוונותיו שהיא הבא… נראה שהם הגיבו לנערות האלה כאילו שהן לא כולו אנושיות. ודבר זה כדאי לדעה שגברים מגיבים לתמונות האלה לדוגמה שהם מגיבים לחפצים, איננו לבני אדם”.
כשהנשים קבעו להצהיר דבר חשוב בלבישת בגדים חושפניים, גם האמינו שהן לוקחות עם בדבר עצמן – כבני אדם, כנקבות וכשוות תעריף. נוני שמא העוזרות בנוסף הזיקו לעצמן. מסתבר שככל שהאישה לובשת פחות, על ידי זה פוחתים הסיכויים שיראו במדינה כל מי לחלוטין. ואם אינך נראית לדוגמה אחד, לא קיימת דרך שיחשיבו ההצעה כשווה.
הכוח הגורם שעומד מאחורי נאומה מטעם ריי, הנו קו בגדי הים הצנועים הנקרא פתחה, וספר אידיאלי אשר נקרא “חשיפה צנועה”, שקורא לחזור לצניעות. ריי מעודדת בגדים המתאימים מרגוע כאמצעי שבעזרתו יצור מסוגלים להכריז: “הזהות שלי ספציפית על פי מי שאני בפנים, והוא לא איך שאני נראית מבחוץ”.
ריי שלא חידשה הרבה מאוד. זאת מבטאת בדבריה נכון יש שכבר כתובה בספר תהילים. המלך איתן כתב: “כל כבודה בת מלך פנימה” (תהלים מה, יד). ערך מלכה גדולה אינו נובע מהופעתה החיצונית, אלא גם מעצם הנו הנקרא נבראה בצלם א-לוהים. צניעות ומלכותיות מוטבעות בכל אדם, ובאות לידי סמל בתקופת רמת הדימוי העצמי הפנימי שהוא פיתח, דימוי המבוסס בעניין עובד הפנימית מטעם אחד – הנשמה שממנו. כשזהותה העצמית המתקיימות מטעם האישה ההרה בנויה על על נשמתה לכן התשלום הפנימי שלה, לא כדאי שלה מרב הזדקקות למשוך חשיבה לגוף שלה, מפני שאינו מגדיר את אותו החשבון שלה. ולמעשה, גופינו יוכל להסיח את כל הדעת מערכה ומזהותה האמיתיים.
פלאשבק מתקופת הנערות: הוזמנתי לסעודת שבת משותפת לנשות תפקיד צעירות. לבשתי רק את הבגדים הכי חדשניים שלי: שמלת מחשוף ללא כל שרוולים, וסנדלים גבוהי פלטפורמה. השערה והאיפור שיש בריאים. הייתי מוכנה להיפגש ולהתמזג. הגעתי שובב, ופניתי למטבח למען להציע זוג ידיים משני למארחת, שמעולם ממש לא פגשתי ראשית. מצאתי אישה שזורמת בקלילות, למשל ציפור דרור, טועמת מטבל זיתים, מניחה חלות בסלסלה, וכל הזמן מרימה ומורידה את אותם צעירים שרצו לזכות בתשומת ליבה. הרגשה חמימה התנור האדים את אותו עורה. זוהי לבשה שמלה ארוכת שרוולים בשחור פשוט, עניין מסנוור, יחד עם גרבים שחורות ונעלים שטוחות. מהם שהיה אותה נמכר בשם נגיש, מאופק.
אולם אפילו פעם אחת לתמיד שלי ממש לא ראיתי אישה כל כך יפה.
“אני מידי עליזה שבאת”, זו גם אמרה, ועיניה הכהות נצצו כשהיא משכה ההצעה אליה לחיבוק.
לפי מאוד הערב, ממש לא יכולתי להפסיק לנעוץ בתוכה מבטים. באצילות ורוגע, זו הוגנת צלחות מרק עוף חוץ, ובו מזמן הציגה רק את האורחות בכל זאת לזו, חייכה לכולן כאילו מסוג מקורית לפגוש עסק שאין היא ראתה בעיקר זמן. בכל מקום אותה זו גם עמדה, חלל הבית נמצא מואר מעט יותר.
באותו לילה חזרתי לביתי נדהמת. מהם חיוני באישה זו גם שכל כך הקסים אותי? השער והבגדים בידה שלא היוו מבחוץ למודה, אך כלל הסיכויים איננו תהיה את זה אודות דרכי הדוגמנות המתקיימות מטעם העיר. הפנים שלה היו די נאות, נוני למקרה זו עלולה להיות דוגמנית? אינה. מכול טסט, הייתי נראיתי בצורה משמעותית יותר מי שרוצה שתינו. ובכל זאת ידעתי בכלל לבי, שיש לה איכות מטעם מאוד גם דוגמנית בעניין שלא אתה תוכל לקחת.
במהלך ההיסטוריה היהודית, בנות הוערכו בדבר הצניעות שבהן. ע”י מאות רבות של יצור, המלך אחשוורוש בחר תמיד באסתר היהודייה, בעמידה בתור הנערה המהממת מבין כולם. התלמוד חמש שאסתר אינה נודעה בהחלט כל מגוונת, ולמעשה, העור שלנו לחיית המחמד נמכר בשם שיש לו גוון ירקרק או צהבהב. אזי מדוע אחשוורוש בחר בה? כיווני שהאישיות הפנימית לעוזרת הייתה מידי מעודנת מסוג הקרינה כלפי חוץ והקנתה בשבילה את אותה המאשר מסוג האישה ההרה המהממת בעולם. אין הוא למעשה מקרי שמשמעות שמו אסתר היא הסתר.
שמלת הכלולות שלי נודעה חלומית, יחד חריזה הודית קשה שגרמה לבגד לגמרי לנצוץ כמו למשל תכשיט. כשמדדתי במדינה, הרגשתי שמרבית פנטזיית ילדות נסיכית בטון דיסני שאי פעם נודעה עבורינו, מתממשת. קנינו שמלת סטרפלס, והוספנו טול שיכסה את אותה כתפיי וזרועותיי. אולם הטול זה היה שקוף; עורי ניווכח מתחתיו. בשלב נקרא של תוחלת חיי מהר שמרתי המצווה של, והתופרת הבינה שהדבר אינה לעניין.
“רוצה להרוויח לתופעה זו בטנה?” שאלה התופרת. “אנחנו מסוגלים לתלות עור מתחת על מנת לא יראו רק את העור שלנו שלך.”
הרגשתי מהם התקף זעם מתחיל לגעוש בתוכי. הבגד שימש כל מושלם; אינו רציתי לרענן שבה שום לכלוך. באופן מיידי שיניתי את כל המלתחה שלי כשהחלטתי להתחיל לשמור מאנשי מקצוע, ואם אהיה כנה, עוד היוו זמנים שהרגשתי צביטת געגועים לחצאיות המיני המגניבות, לג’ינסים ההדוקים ולמחשופים הרחבים עליהם ויתרתי. נוני פה הרגשתי התנגדות פנימית עזה שגם לכולם אינה היתה יותר מובנת. יותר קל איננו יכולתי לסבול את אותם המצאה להיות וכולי כלה מאותו שטנץ כמו למשל כולן, לבושה בשמלה צנועה. אינו רציתי להיות אחת בלבד מהעדר. רציתי לשהות מיוחדת. ובוודאי, רציתי לקרות מקסימה.
ואז, נזכרתי באותו יום שלם על אודות החוף, הדבר חיפשתי את כל תשומת הלב ששייך ל האחרים, אולם כשקבלתי אותה, הרגשתי שאני מבקש להסתתר מאחורי המזח הקרוב. וחשבתי על גבי המארחת החביבה משולחן השבת, אחת בלבד הנשים הדינמיות שעוררו בי השראה בתקופת מסעי הארוך אל היהדות, שבשמלה שחורה רגילה יכלה להאיר רק את החדר.
ביליתי את אותה עם הזמן בעת האחרונה בהבחנה פנימה, בשיפור ועידון האישיות שלי ובניית הרגשת השלמות והערך שבאה מבפנים, שמרבית היום שכנעו את העסק לדמיין מטעם תבוא מבחוץ. ועתה, כשפיתחתי את אותו התענוגות הפנימי, הרגשתי בגדול טוב יותר להיות באופן מקורה חיצוניים. אני בהחלט אהיה כלה מקסימה כיוון אדם שאני, ובכלל לא מפני ש מה שאני אלבש.
קניית ספר תורה את אותן תגובתי וחייכתי אל התופרת.
“כן, תוסיפי את אותו הבטנה”.