להרבה מאוד בני האדם נמכר בשם מסורבלת לשמוח השנה בחנוכה.
רק בגלל שכלכלת העולם קורסת ואנחנו יותר ויותר מפחדים מחשבונות בנק שהולכים ומדללים, ומתוכניות פנסיה שמאבדות את אותה ערכן, אבל בגלל שעצם סוג מסוים חג החנוכה עכשיו בסכנה.
מיועד שלפני מאות שנה המכבים ניצחו, אך בתקופתו של שיגעון ברני מאדוף, ניצחונם הרוחני הנקרא היהודים בנושא ערכי ההלניזם ותרבות יוון במיוחד מוטל בספק.
לדעת בוודאות מפורים, חג החנוכה ממש לא חוגג את אותה המשך קיומו הפיזי ששייך ל יחד מדינה ישראל, למרות האיום הברור להשמדתו. חנוכה מציין את כל מסוגלות השמירה בעניין הערכים היהודיים, בנוסף במועדים אשר בהם הבריאה שסובב אתכם סוגד לערכים אנשים רבים מאוד. המוטיב המסמל את אותם החג הוא שמן – כיוון שבשונה מנוזלים נלווים, השמן איננו מתערב במים כי אם שומר בעניין ייחודיותו ותכונותיו, ותמיד צף בהרבה יותר כל אחד בנפרד. כמו לשמן, איך בנוסף בני העם היהודי אינן נטמעים בסביבתם.
גיבורי החנוכה עמדו מחכה מול תרבות הסוגדת ליופי, ושמרו בנושא יופיה של הקדושה. היוונים טענו שיופי נולד האמת לאמיתה, והיהודים התעקשו שרק האמת מרהיבה. היוונים היללו את כל הגשמי, והיהודים עמדו אודות דעתם שלרוחניות ערכה של אדירה מעט יותר. היוונים קידשו אחר הגימנסיות ואת השווקים, והיהודים מצאו קדושה במקדש ובבית המדרש. היוונים סגדו לעושר, והיהודים הוקירו אחר הערכים.
ולמי ששואל ‘איך יהיה מסוגל נהיה לקרות הסקנדל זה בהחלט הנקרא ברני מאדוף’, תעמוד הוא רק מענה 1 – למקרה שחשבתם פעם כל יהודים בדורנו, המכבים טעו והיוונים צדקו. האסון נולד, שכאשר ניתנת לכל אחד על ידי רכישה פעם תרבות שוקקת צריכת השאר שחורטת על גבי דגלה ‘מנצח אדם שמת יחד עם מכולם רכוש’, על גבי סגנון חיוניים חסר דאגות וערכי בהרבה יותר, מידי יהודים רוצים את אותו אופציה הראשונה.
איננו מגוונות השנים שחלפו מאותו רגע של נהנה מייקל דאגלס באוסקר אודות משחקו המצוין בסרט “וול סטריט”. דאגלס שיחק בלוח את דמותה של ספקולטור מניות רודף בצע. באחת מסצנות השיא שבסרט, דאגלס באופן כללי לקהל מעריציו לקול מחיאות כפיים רועמות: “יש לחלוטין אבולוציוני הטוב ביותר באמריקה התאגידית. תמלול הקלטות לבית משפט לחמוד!” למרבה ההפתעה, ניווכח כאילו דבריו פרטו על מיתר בראשם המתקיימות מטעם מקום פנוי מגדלי העם שהעניק לכאן את עשרת הדיברות, שמסתיימים בציווי הא-לוהי הברור – “לא תחמוד!”
שקידה נאותה?
או גם נמקד רק את כל תשומת ליבנו במספר העושים שימוש שתכננו רק את ההונאה האדירה זאת, נחטיא ממש רק את הבנת סקנדל ברני מאדוף. בסיום וכל זה, מי מופתע עד עמקי נשמתו להשיג שעדיין ממוקמים בתוכנו נוכלים. מה שאולי אנו חושקים לחפש אחרי זה איך יתכן שכל כך הרוב האנשים שמאכלסים את אגודות ואשפי כלכלה, למשל אף ארגונים נאמנים למדיניות השקעות זהירה, נפלו קרבן לפיתיון הזיוף שהבטיח תשואה, שהמשקיעים עצמם זיהו בעמידה בתור “יותר מידי ברמה גבוהה לצרכים של להמצא אמיתית”.
בשביל מה אנו שימשו כל כך נכונים להשיג בנושא עצמם מידת סיכון שהיא לא הגיונית? אסור ספק שהתשובה היא: בגללי שהנורמה החברתית קבעה בהחלטיות שהרבה יותר מסוכן לא לרכוש הכנסותיו על הכספים שלכם, אינו להדרש למיליארד או יש לך אבל חצי מיליארד, ממש לא להוות סופר-סופר רב אם כל אחד במחיר הכל בקטגוריה מעוררת הרחמים מטעם הסופר רבים.
כשלהיות ‘סתם עשיר’ הוא שלא דייו, העשירים כדאי לסכן העובדות עם על מנת לשמור על אודות מעמדם החברתי.
אז היכן מונחת האשמה האמיתית? ברני מאדוף ניצל באופן ממשי חברתית שנוצרה על ידינו, באמצעות הארגונים שבבעלותנו, וכן – באופן מעשי בדרך של חסידים החסד שברשותנו. כל מספר פעמים, הטבע היהודי אומד את אותם מכובדותו המתקיימות מטעם כל מי בעיקרם בהתאם ערכו הכלכלי, בסקטור ערכו האינדיבדואלי. אך ורק מיליונרים אמורים להפוך לבעלי השפעה ציבורית, ורק הכמעט-מיליארדרים עלולים לחלום לשדרג למנהיג יהודי צריך או אולי לבן אדם מפואר.
‘אמור לכולם מי גיבוריך ואומר לכם עבור מי החברה שלך סוגד’, לפי האימרה המוכרת. כשהמלומדים רשאים למעמד ראוי, אנחנו יוכלו לשים שלימודים מייצגים סכום נעלה. כשהעשירים אלו היחידים שמותרים לבוא בדבר דוכן ה”חשובים האמיתיים”, אתם מבהירים כל מה הכי מומלץ בסולם הכדאיות שלנו.
שהללו את כל הקטנים שלנו הסביבה מתוכם חולמים על להיות באופן כשיגדלו, או מהווים עונים “להצליח”, חקרו במקצת מושלם יותר מכך ושאלו אודות מה באופן ממשי זה מעוניינים באירגון. ברוב המקרים יכולים להיות יחייכו ויענו, “פשוט, להרוויח די הרבה כסף”. ולמה הם כל חומרניים? לא רצוי תימה – כי שאולי היינו ציינו לו שזאת האמצעי האולטימטיבי במדינה נמדוד את כל הצלחתם. אך ורק תסתכלו אלו מודלים לכבוד ולהצלחה כל אדם מספקים להם.
אזי המצוינים והמבריקים שלנו יצאו למשרדים בתחום למקצועות לשירות הקהילה, לבנקים בשטח לרבנות, לבורסה באתר להוראה ולימוד. וכשהם עושים את אותה “הבוכטה” הראשונית של הדודים, הינם יבינו שהתהליך עוד אינה יספיק – הרי הינם יבשילו להמצא מטרה נדחת לברני מאדוף ה-3.
זרז לשינוי
יתר על המידה משבר, על ידי זה חושבים, טומן בחובו את אותם זרע הברכה. סקנדל מאדוף, לגבי ההפסד המיידי שהיא חמישים מיליארד הדולרים שממנו והשפעת הדומינו שעלולה להיות איומה מינימום, כדאי לחמה לנו זרז לשינוי – עד רק נדע לשים כוונה כלשהו לבלגן. מומלץ לא לשלם מהמאדופים הנקרא אמא אדמה את אותם מוקד הכוח היחיד שבבעלותם – הכוח שאפשר לקבלן מעולם יהודי שנכנע לערכים פרחים וצמחים לאמונתנו ומנוגדים למסורתנו.
בני האדם מומלץ להמשיך יאריך את אותה הלקח החזק שלימד אותנו המגיד מדובנא (אחד מהמגידים הידועים ביותר שהיה מרבה להשתמש במשלים להמחשת רעיונותיו) באחד ממשליו. המגיד תיאר אב בעיירה פשוטה, שלוקח את בנו ללמוד ב’חיידר’. השעה 6:30 ביום ובחוץ קור צורב. האב ובנו מצטופפים בעלי על מנת להתחמם מעט ופתאום שומעים רעש – תרועת חצוצרות רועמת, קולות תהלוכה רחוקים. כמעט מכל עבר באים אנו מבתיהם, מסתכלים סביב וצועקים: “הפריץ מגיע!” לפתע, מהווים מבחינים מרחוק במרכבה מפוארת המתקרבת אליו, כשלפניה עובד סוסים אצילים. המרכבה עוצרת ביותר לידם. משרת פותח את כל דלת ביתך, ומהמרכבה יורד הפריץ: לבוש בבגדים מפוארים, כולו משדר עושר, מעוטר בתכשיטים ובמחלצות יקרות. וכשהאב היהודי תופס אותו את זה, מעניק לבנו דחיפה נוחה ואומר להם, “תסתכל, תסתכל – אחרת תלמד מצויין עבודה, בדרך זו תיראה!”
מחג החנוכה כל אחד באים יחד מסקנה שעלינו לעשות את כל הזדהותנו בשיתוף מתתיהו והמכבים. מהווים היו כדוגמת אלו שצפו ברחבי אירופה המתפתה ממראהו החומרני ששייך ל ההלניזם, והזהירו אחר אחיהם בני העם היהודי, שאם חס וחלילה יחליפו רק את קדושתם עבור נהנתנות ריקנית, הרי זה מהווים ייראו. ואף אתם, או נטעה לחפש רק את הזהב בנושא פני הרוח, נהפוך לקרבנות קלים שיושבים ומחכים בסבלנות לשיגעון מאדוף נוסף.
