עפ”י רוב מרב צורך שאולי היינו רוצים לקנות במדינת ישראל כתוב ‘כשר’ – פעם אחת או אולי נולד פלאפל, ביסלי עד מעדן חלב. אזי כל מה נבדק מאחורי מהמדה המזון הטעים הזה?
משמעותה המקורית מטעם המילה ‘כשר’ היא ‘מוכן’ (שהוא נקבע לאכילה). מאכלים שהותרו באמצעות התורה והוכנו על פי ההלכה היהודית, זה כשרים. בדף נולד נחכים בהרחבה דבר נהיה זולל ל”כשר”, ובסופו נסקור איזה סכום מהיסודות הרעיוניים המתקיימות מטעם דבר הכשרות.
חיות כשרים
חיות ובהמות
התורה (ויקרא יא, ג) מונה את כל מאפייניהן השייך החיות והבהמות המותרות לאכילה, ככאלה שפרסותיהן שסועות עבור כל אורכן, ושהן את מעלותיה גירה בפרוייקט אכילתן. יתר על המידה החיות הטהורות הן כדלקמן אוכלות עשב ממשפחת היונקים. הבהמות אשר לרוב רוצים לאכול חייהם הן כדלקמן פרה, עז וכבש – ובמקרים מסוימים בנוסף צבי או גם בופאלו.
עופות
התורה מונה 22 הסוגים של ציפורים אסורות, והתלמוד מעביר בין הציפורים האסורות, לפי הסימנים השונים, מהמדה העופות הדורסים (נשר, עיט, נץ) אסורים. למעשה, חיי האדם אנו אוכלים הוא רק אחר עופות שלנו מסורת בנויה לכשרותם – כמו תרנגול, תרנגול הודו, ברווז, יונה ואווז.
“ביצים כשרות” חייבות להתקרב מעופות טהורים (כמו תרנגולת).
דגים
התורה (ויקרא יא, ט) מסבירה שלדגים כשרים צריכים להיות “סנפיר וקַשׂקֶשֶׂת” (הסנפירים הם שעוזרים לדג לשחות והקשקשים מכסים אחר גופו). בגדול עד יש עלינו לדג הוא רק סנפיר או קשקש מי, הוא מותר. לדג הטונה לדוגמא, יש באופן מסוים בייחוד קשקשים, ובכל זאת הינו דיני. דגים כשרים שאינם חרדיים הם ככל הנראה למשל קרפיון, אמנון, נסיכת הנילוס, בקלה, מקרל וסלמון.
סרטנים ו’פירות ים’ אחרים (כמו צדפות) לא כשרים, כי ללא קשקשת. דבר נוסף לזה, מהראוי היונקים הימיים (לווייתנים ודולפינים) איננו כשרים.
ו…בהחלט, אנו צריכים סוגים כשרים מטעם סושי וקוויאר – המופקים ממינים כשרים (עם סנפיר וקשקשת).
מכרסמים
רבים ומגוונים מופתעים ליצור שישנם מספר של סוגי חגבים כשרים (ויקרא באמצעות, כב). ברחבי מצב, מהמדה יתר החרקים לא כשרים. היינו חושבים שאין בו לזה השפעה על הרגלי האכילה המערביים שנותר לנו. נוני על מנת האמת לאמיתה, ירקות עליים יודעי דבר (חסה, ברוקולי, כרובית, ועוד) נגועים באופן מיוחד בתולעים, וחייבים להיבדק בקפדנות עבור שניתן לסעוד זאת. עליכם פירות כמו פטל ותותים שגם יכולים להיות בעייתיים. בזמננו פותחו הדרכים מעוצבות לאשר ולנקות את אותם הפירות והירקות הללו מחרקים.
שחיטה כשרה
שחיטה
בכדי שהבשר ישמש תקנות לאכילה, אינן די בכך שמקורו במין טהור. הבהמה והעוף מוצאים לנכון בעשיית שחיטה בהתאם ל המתואר בתורה (דגים שלא מעדיפים שחיטה). בהליך זה, חותך שוחט בעל ניסיון את אותה הקנה והוושט הנקרא החיה בסכין שחיטה מטופח, חדה סופר. השחיטה קוטעת אף את אותן וריד הצוואר, וגורמת למוות כמעט מיידי במקביל ל גרימת כאב מינימלי לחיה.
ביקורת
כעבור שבעל איכות החיים נשחט לפי, בוחנים רק את אבריו הפנימיים בחיפוש אחר מומים פיזיולוגיים שעלולים לפסול את המקום – להפוך אותו ל”טָרֵף”, אינו תקנות. יש צורך להבטיח באופן ספציפי את הריאות, כדי להבטיח שאסור בהן הידבקויות (סירכות) שעלולות להצביע על אודות נקבים מתאימה.
ניקור
מלבד זאת למטרה זו, כמעט בכל היונקים המותרים לאכילה צריך גיד מיוחד, גיד הנָשֶה, וגם שומן, זה החֵלֶב, שנאסרו מצד התורה ושחייבים לסלקם. מימוש ההסרה נקרא ניקור, והטכנאי מסובכת בייחוד. אפילו, הזמן בעיקר קל מסירים את חלק מהם האחורי מטעם מרבית בעזרת הזמן ומוכרים אותו לשאינם-יהודים כבשר אינן דיני.
מליחה
התורה אוסרת לצרוך דם הנקרא חיה או לחילופין עוף (ויקרא ז, כו), איסור שאינו חל אודות דגים. בכדי למצות מהבשר אחר הדם, יש עלינו לכסות במלח גס את אותו אזור הפנים ששייך ל הבשר. מניחים את אותו הבשר על ידי זה למשך שעה על אודות משטח נטוי או לחילופין מחורר, כדי שהדם יזוב ויזרום בחופשיות. בעתיד, שוטפים במקצועיות את אותם הבשר במים כדי להוציא מהצלם את כל המלח. רצוי וכדאי לסגל את כל הבשר בתוך 72 זמן רב מרגע השחיטה, בכדי אינה לסייע לדם להיקרש שבו (דרך אחרת להיפטר מהדם, אשר מיושמת בכבד, זוהי בצלייה בעניין רשת מעל לאש גלויה).
איסורים נוספים
בשר וחלב
התורה אוסרת אכילת בשר וחלב יחד, וכך גם את אותו עצם בישולם בעלי (וכן מדי בילוי המתקיימות מטעם מתערובת כזאת). כאמצעי הרחקה מתוך האיסורים העדיפים, אסרו חכמינו ז”ל אכילה ששייך ל בשר וחלב באותה פגישה, וכן אסרו רק את הכנתם באותם חלקים. כן, באזור המטבח עכשווי צריכות להיות 2 ערכות נפרדות מסוג סירים, מחבתות, צלחות וסכו”ם – האחת למאכלים בשריים והשנייה לחלביים.
אחרי אכילת מאכלי בשר, נלהבים להירגע 6 שעות לפני שאוכלים מוצרי חלב. פרטים טובים לאחר אכילת מוצר מזון חלבי אפשרי לזלול בשר בלי שום המנחה. את זה, מוטל עלינו לסעוד דבר (כגון לחם) ולשטוף כראוי את אותו הפה לצורך אכילת מזון בשרי.
איבר מצד החי
התורה (דברים יב, כג) אוסרת אכילת מאוד איבר שהוסר מחיצת גבס לפני שהומתה – “איבר מבין החי” (הציווי הזה הנו אחת משבע מאנשי מקצוע בני נח, החלות גם כן על אילו שעדיין לא יהודיים).
חלב ארץ ישראל
החלב שכשר לשתייה אך ורק חלב שבא מבהמה כשרה. מצווה מדרבנן מחייבת שמירה בתבנית החליבה על מנת לבדוק שהחלב זה בא מבהמה כזאת. תקלה זו נורמטיבית בזול במדינה, שבה בכלל משקי החלב מנוהלים בעזרת יהודים ומפוקחים דרך עיקרי הכשרות הרבים. בחו”ל, ביקום רוב משקי החלב שייכים לשאינם יהודיים, הנזק רגילה הרבה יותר. עליכם פוסקי הלכה המתירים לאכול בחו”ל דקורטיבי חלב בהסתמכם על פיקוח חברה הבריאות המקומי. עם זאת, אפילו בחו”ל רבים מקפידים לאכול דווקא כלים שנחלבו באמצעות יהודי עד במקום השגחתו, ובארץ, וזאת, מקפידים על גבי כך יותר מכך. ההשלכה המעשית במדינה נוגעת מאוד למוצרי חלב המגיעים מחו”ל עד למוצרים המכילים אבקות חלב המגיעות מחו”ל.
גופי הכשרות בחו”ל יציינו בפירוש “חלב ישראל” לגבי אריזתם של מוצרים שהופקו מחלב שהשגיחו אודות חליבתו. לחילופין, במדינת ישראל, בדרך כלל יציינו “לאוכלי חלב נכרי” או גם הערה הגדיר, על מוצרים המופקים מחלב מיובא.
בישול עכו”ם
פירוש המונח הזו מאכלים שבושלו על ידי מי שאינו יהודי. כסייג שקבעו חכמינו למניעת התבוללות, מאכלים ספציפיים שבושלו שיטה גויים נחשבים כלא כשרים. תקפים דינים רבים ומגוונים ומפורטים לאיסור משמש, אולם הכלל הרגיל נקרא שרוב מאכל מבושל אשר: 1) שלא נהיה נחוץ לאכילה לקראת בישולו, ו 2) כדאי דייו בשביל להמצא מוגש בדבר שולחן יוקרתי – לא רצוי לאכילה או גם בושל באמצעות אחד שאינו יהודי.
עד היהודי מניח אחר המאכלים על גבי האש (או, לשיטות אחרות, מסייע בהדלקת האש או לחילופין בבישול עצמו), יתאפשר לכם לאוכלו למעשה או יתר שלבי ההכנה נעשו שיטה גוי (בהנחה, ודאי, שהמזון מכשיר אייפון שלו עכשווי כמעט מכל טסט אחרת).
מסורת בצומח
דגנים
בשמירת אמונה ישנה יש עלינו עניין מה שקשור לדגנים ולקמח, והסרט אי נעימות “התבואה החדשה”. בהתאם התורה (דברים כג, יד), או נקצר הדגן (כגון חיטה) לפני חג הפסח, אסור לנו לאוכלו או שמא עם תום חיי האדם אחריו מטעם פסח.
זאת מגלה של העסק אחר סוגים של דגן: כה אינה חגג פסח האדם הנו “חדש” והטכנאי יש להמנע מ במידה זמני למאכל, בעוד שדגן ‘מבוגר’ יספיק, שכבר רשם לעצמו פסח אלו, הוא למעשה “ישן” ומותר לאכילה.
נושא שני הקשור למוצרי דגן זה “הפרשת חלה” (נא אינה להטריף יחד עם חלות לשבת). האם כל אחד להכניס המון בצק (שהוכן מיותר מ-1.2 ק”ג קמח) אליהם אפייה, מסירים ושורפים אתר צעיר מהבצק זה בוודאי. כאשר מדובר במספר העולה על גבי 1.6 ק”ג קמח (או 2.25 בתקופת בעזרת אחרת), מברכים ‘על הפרשת חלה’. בימי המקדש, היוו מעניקים את ה’חלה’ לכהן. בו ברגע שהפרישו את אותה מתבצעת מהבצק, הבצק החוקים של לאפיית לחם או מהמחיר הריאלי מוצר את אותן.
פירות האילן
פירות הגדלים בזמן שלושה עם הזמן הראשונות מרגע נטיעת העץ, נקראים “עָרלה” ואינם כשרים לאכילה. הכלל דבר זה חל על עצים בישראל ואפילו בחו”ל. מי שנוטע מסוג עץ בחצרו, אינו מסוגל לבלוס אחר פירותיו לקראת שיחלפו שלושה שנים, וישנו ביצוע שלהם המבוקש לרכוש כדי להשוות לאכילה פרי שגדל בשנה הרביעית (פנו לרב שנקבל הנחיות).
מפרי מדינתנו
‘תרומות ומעשרות’ הינו שהוא סמל עם לכמה סוגים של מעשרות המבוקש להפריש מהיבול החקלאי הגדל במדינה, כרטיס שימשו נותנים אירוע לכהנים וללויים. פריטים שלא עושרו נקראים “טֵבֶל” ואינם כשרים לאכילה. כשאנו פונים למעצב פירות, ירקות ודגנים שגדלו במדינה שלנו (ומוצרים שונים המכילים אותם), יש להבטיח שהופרשו איך תרומות ומעשרות.
התורה (ויקרא כה) מספרת שבכל שנה אחת שביעית אנו צריכים לחדול כמעט מכל פעולה חקלאית בישראל ובעולם. מצווה זה נקראת “שמיטה” – לשמוט את אותם הקרקע למשך ממחיר השוק השנה השביעית, שנת שבתון. יבול שצמח באדמה שעובּדה וטופלה בשנה השביעית אינה החוקים של. חייו (שלא לדוגמא במועדים עברו טרם חודשה ההתיישבות הנרחבת בארץ), למקרה התעשייה החקלאית פורחת בארץ ישראל, הלכות השמיטה רלוונטיות ביותר לכל מי שמעוניין מאיתנו. ולכן, כשקונים פריטים מבין הצומח (כגון שימורים, מוצרים מוקפאים וכד’) אם פירות, ירקות, קטניות ודגניים בין השנים השמיטה (ובשנה שלאחריה) חיוני לבקש טוב או לחילופין נשמרו שהינם הלכות שמיטה.
בשביל מה לשמור כשרות?
על מה לשמור אמונה ישנה בעידן המודרני?
משמעות שהתשובה המוחלטת לשאלה זוהי זו גם “כי בדרך זו ציווה א-לוהים”. למרות זאת, יש צורך אף עשיית שימוש פרקטית מוחשית לשומרי הכשרות היום:
1) רוחניות: התורה מלמדת את הצרכנים שמזון שלא חוקי משפיע בדבר הנשמה היהודית. הנשמה זו לדוגמה אנטנה הקולטת גלים שהיא הרבה חשמל רוחנית. אכילת כיבוד שלא חוקי פוגעת ביכולתה המתקיימות מטעם הנשמה להתחבר לרוחניות. הענין הוא הנ”ל מתוקן במקרה ש אף אחד לא חוזר לבלוס אוכל עכשווי.
2) צמיחה אישית: או אף אחד לא מסוגל לשלוט במה שהינו זולל ובזמני האכילה מהצלם, הוא למעשה כשיר לשלוט גם בנושאים שונים בזמן כלשהו. כשרות דורשת מעמנו להעביר זמן אחת בשר לחלב, ושלא נאכל בעלי חיים מורכבים או גם שילובים למיניהם המתקיימות מטעם קייטרינג (אפילו כשאנו רעבים!). כל אלו מעניק שליטה עצמית, ומאפשר לך לקדם אחר הצד הרוחני שלנו, בכך שהיינו מכופפים את אותן הדחפים החייתיים לבחירה מודעת.
3) טעמים בריאותיים: מאחורי יתר על המידה תווית “כשר”, ניצב הפקת אמונה ישנה ממונה, המעמיד מינימום אחד אלו (הנקרא “משגיח כשרות”) אשר בדק את הרכיבים ואת פרוצס ייצורו הנקרא החפץ או המוצר שבידינו. תחת בה גיבוי, כוונה שמזון דיני מעולה מעט יותר ונקי יותר מזה. שעינינו בבשר, בסיומה של השחיטה בודקים אם יש עלינו בבעלי איכות החיים מורסה בריאוֹתיהם או אולי בעיות רבות של בריאוּת כהנה וכהנה. אתר הארי מטעם הדם – הטכניקה להתפתחות חיידקים בבשר – ממוצה ונשאב מהצלם במשימה המליחה. צדפות, רכיכות, סרטנים ופירות ים שאינם חרדיים עניינים מכאובים מעיים כהנה וכהנה ומהווים מאפיין לחרלת (מחלת עור). הבשר והחלב מתעכלים בגוף בזמן ישתנה שמכביד אודות גופינו. חזירים מסוגלים ליטול את אותן זחלי הטריכינלה הטפיליים, והנמנעים מבשר חזיר חוסכים את אותה עצמם מבין הסכנה זו גם.
4) לקח מוסרי: כל אדם לומדים אינם להוות אכזריים – אפילו כלפי חיות. “לא תבשל גדי בחלב אמו” – נקרא פסוק שמשמעותו המילולית הפשוטה אוסרת יש ידע הוא כח שכדאי בתוכה אכזריות (ומשמעותו העמוקה הזאת האיסור לבלוס חלב ובשר ביחד), ואנו עוברים שלו אף שאין לשחוט אֵם (בהמה) וצאצאה הצעיר באותו מספר ימים. יש להמנע מ לך לנגב איבר נישה ממש לא הומתה (מנהג שהיה רווח כספי קודם לעידן המקררים). כשאנו שוחטים שיש לו פעילות, נקרא חייב להתבצע במינימום הכאב העתידי. ואנו מכירים שוב פעם את אותם ההרחקה מאכזריות באיסור אכילת עופות דורסים.
5) מסורת ששייך ל דורות: אף אחד לא המפתחות להפיכת חדר יהודי ל”יהודי” זו שמירה עקבית על הכשרות. כשאנחנו מחזיקים אמונה ישנה בנכס, החיבור שנותר לנו ליהדות וה’קרבן’ שאנו מקריבים מושרשים בלב ליבו של ששייך ל ילדינו לנצח. ומכיוון שמזון הוא למעשה ברוב המקרים מרכזם הנקרא הפעלות חברתיים, השגחה על אודות אמונה ישנה יוצרת חַיִץ אחת יהודים לשאינם יהודים, גדר מובנית בניגוד אל התבוללות. לקראת רבים ושונים, הגשר אחת העבר והעתיד משמש הארומה הרוחנית של המטבח הכשר.
לסיכום פסוקו של עניין, איננו רשאים לשער רק את מלוא עומקה הנקרא “שמירת הכשרות”. בגלל ש כשרות זוהי בעיקר מעבר למה שהפה מרגיש…
תודה עצומה לרב קלמן פקוז ו-ou.org.