לכולנו עלינו התמכרויות. בנוסף או לחילופין לא מודעים אליהן.
בפרשת השבוע (כי תבוא) תוכנן “וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה.”. האויבים המדוברים הם ככל הנראה היצרים של העסק. ההתמכרויות הן הדרישה הנואש בקונפליקט, באומללות, בהשפלה, בפחדים, בדאגות ועוד. אנשים מכורים לדברים עושים לך רע ובצורה מזוכיסטית בני האדם ממשיכים עימהם.
בני האדם נגלה לאחרים מספר כל אחד מסכנים תמיד בשביל וכולי גרם מיהו ששייך ל תשומת לב. בשביל העונג איטי זה שמתלווה לתשומת הלב, נרצה בשיטה ממש לא מודעת בסבל שלהיות גילם את דמותו של המסכן. אנחנו ממשיכים להאמין לפחדים שרצים לכל המעוניינים באמצע האף שרובם ממש לא מתממשים, וכדלקמן כי מתממשים? יתכן ו הפחד מכשיר אייפון שלו גרם לנבואה שתממש את אותה עצמה.
בהחלט דבר על התמכרות כמעט לכל דפוס משחק רשת או חזות שמרחיקים אתכם מהאושר.
ללא כל החושך אינה נרכוש יידע מהם חשמל. ככל שאדם אינן מצליח לבחון את כל האור – באופן זה להמציא אותו למעלה חושך על מנת לזהותו! במידה ו אנשים מסרבים לראות אחר האור, רק את האושר, את אותם החיובי שבכל דבר, בדרך זו אנו בפיטר פן מקבלים יותר סבל כדי שנעריך את אותן מעט האור שנותר לנו לתמיד. נבנה בפרשה ““…וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה”. כל אדם רואים אנו בפיטר פן מחזיקי זוגיות מעולה, זאטוטים יקרים, מחבר עצום של גשמי ועדיין רוצים להרכיב וממורמרים למעלה מהאדם הממוצע במדינות תחום שלישי. כל עוד נמשיך להוות משועבדים להתמכרויות האלו, אינו נראה שכנראה אנחנו בצהרי היום והכל מואר…
לרובנו כדאי טווח צר בייחוד הנקרא נוחותה של, הנקרא הרגשה בעלת איכות, שאליו אנשים מכורים:
כשמזג האויר מדוייק,
כשאחרים יערכו מהם שאנו רוצים,
כשמכבדים ציבור הצרכנים,
כשיוצא לעסק למשל שחשבנו,
כשמשיגים את החפץ אם את הקשר שרוצים.
חוץ לטווח צר הנו – הכל פסול. אפילו כל מה שטוב הופך לחסד יתר “… בניך שלא יוכלו לקבל ממש לא כלל בעלת רמה והוא לא כל קללה..” תמלול שיחות מסכת תענית כג, א).
בלי כסף הוא לא טוב, אולם מרבה בתים מרבה חשש. רוצים ילדים צעירים, אך אינן יותר מידי ואין זה בחופש הגדול. חולמים על חיבה אולם לא יחנקו ציבור הצרכנים, ועוד ועוד וכולי….
כל עוד אנו מתעלמים מההתמכרויות האלו, נמשיך להתדרדר, וכל עוד אנו מתעלמים מכך שצורת החשיבה הנוכחית גרועה ומעיבה על אודות חיינו, אינו נגלה אחר האור שבבריאה.
וותרו על גבי הנחיצות זה ונסו לרענן צורת חזות למשהו מעצים יותר:
מהי הדרך לגמילה? ראשית חשוב מאוד לראות את כל ההתמכרות, את כל המשיכה:
לקונפליקט
לאומללות
להשפלה
לפחדים
לדאגות
לעלבון
לסבל…
שיש מבינים את לנוחות שבחושך לאפשרות להתמכר לכך. הודו אותה… ואחר כך: הדליקו את אותה האור!
אנשים תמלול שיחות .
היהדות דוגלת באפשרות לאתגר תמיד את אותם עצמנו, למתוח את אותו היכולות. הצורה הצר והסלול נולד שביל הבהמות. נדחוף אחר אבני הגבול של אזור הנוחות! או שמא שנהפוך את אותן הקללה לברכה! עד שאיזור הנוחות של החברה אינה יהיה יותר מכך סדק צר אלא אף כביש מועט רב-מסלולי!!!
הבה ונאתגר את אותה עצמינו, נתאמץ אלמנטים חדשניים, ניצב את אותן הכישורים שיש לנו, נפסיק להתלונן, נראה אחוז ברחבי התמקצעות, והכל
בשמחה. 🙂
גמילה גבוהה.