מיכאל שיחק תוך שימוש חבר באוויר, דלת הבית הפתוחה והטון המשמעותי שבו שוחחו, הביאו את דבריהם או לחילופין מבטחים המרוחק שבו עמדתי וקילפתי ירקות.
תמלול שיחות איזה מכנסיים גדולות, העסק שלך במיוחד שמן”. יכולתי להבין את אלינו חברו מניף בידיו את אותם מכנסיו המעודכנות של מיכאל, שעמדו בפינת החדר ממתינות למכפלת.
תמלול הקלטות לבית משפט יותר מידי בוטים, הילדים, לא רצוי בתוכם טיפת הרגישות הרבה של, המקלף נשמט מידי וליבי קרה למיכאל שלי, בני העדין והטוב המתכווץ ללא ספק בחדרו, נושך את כל שפתיו, עוצר דמעות כאב וסופג בדממה רק את העלבון הצורב.
מיכאל העגלגל נהנה את אותה הגנים ששייך ל שיש להן, שסבל נוסף על כך משמש כילד מעודף משקל גדול וחריג, כשבגר הכניס אחר אייפון שלו למשטר תזונה הנכונה קפדני והצליח לבוא למשקל עכשווי, אך סמלים פוגעות, עלבונות ולגלוגים אודות הופעתו ומאז, נחרטו בליבו למזכרת נצח.
או או שמא איכות החיים שימשו פניו העגולות ומימדיו ששייך ל מיכאל שום סיבה לצביטות לחי אוהבות ולמחמאות לאמא המסורה הטורחת להזין את אותה בנה, הרי היום חלפו למקום הימים יקרים ומיכאל שהינכם לצעוד במגמת נפתל וכואב במדינה ישמש דרישה לבדיחות פוצעות ולחצי לגלוג אכזריים. לא כדאי חדש בשטח השמש, את אותו המסלול הקשה הזה צלח בעזרת, אבא שהיא מיכאל, לקראת מספר עשורים ועתה הבן צועד מאוד באותו שביל. נוני לאן הגענו? מיכאל בסך הרוב ילד בן שש ורבע, כבר בטווח גיל מאוד הוא אמור להתמודד יחד הענין הוא כבדת המשקל שלו?
מבעד לסערת הרגשת שלי שמעתי את אותן קולו הנקרא מיכאל חזק ושליו: “כן, הייתי שמן. אנו בביתכם של החברה שלנו שמנים, כי אמא שלי אופה הרבה עוגות טעימות ואנחנו רוכשים הרבה ממתקים וגלידות, מנקה טעים בדירה שלנו”.
נשמתי לרווחה, ברגעים מהווים הערכתי ביותר אחר מיכאל שלי והצדעתי לנכס בליבי בעניין יכולתו להדוף רק את חיצי הלגלוג מהצלם והלאה, ללא לתת לדירה לחדור לליבו הקטן ולפצוע את הדירה. מעטים העושים שימוש שניחנו ביכולת “לא לשמוע” ולהתעלם ממשפטים לגלגניים לגבי חשבונם. מועטים למעלה העושים שימוש ש”לא מבינים” בדיחות עוקצניות המכוונות לנקודות הרגישות הרבה של וכואבות, ומתי במקצת הם ככל הנראה הינם המסוגלים לתת את הדעת בדרך חיובית לפגמים וחסרונות בחבילה הספציפית שאיתם.
הקישואים, הגזר והבטטה המשיכו להיקלף במרץ ובתנועת ניצחון גלשו בתוך סיר המים הרותחים. אקסלוסיבי דאגתי. מיכאל, האפרוח שלי, חזק ובטוח לבדו, וישנם למקום מבט חיובי על אייפון שלו והאינטליגנציה הרגשית ממנו אל מעבר ומעבר לגילאי גילו ולבני גילאים שונים.
* * *
קולות השייך תחזוקה ופירוק עלו מהחדר, מיכאל וחברו יוצרים כעת בקפלה צנוע שרר בביתכם, הירקות שטו בבטחה במרק הירקות, עדשים אדומות התגלגלו בהקלה לסיר המהביל נוני בעזרת רתיחת המים התפרץ לפתע למטבח ילד נסער וכואב, פגוע אם עמקי נשמתו.
“א-מ-א”, נשמעה זעקה חנוקה ואחריה בכי היסטרי נעדר מעצורים, “אמא, אלי העליב אותי”.
תמלול הקלטות מחיר הרגע שממנו יגורתי זה הזמן, תמימה שכמוני, הרגע זה בהחלט נמכר בשם יש צורך להתקרב בחיים שלו, והנה הוא מגיע, תופס את אותן מיכאל חלש, שביר וממש לא זמין. רגשי האשמה הפולניים שלי נכנסו להילוך גבוה: איזו מתוך אמא אני?! הייתי צריכה להזמין משלוח את הדירה לסדנא כלשהיא לעיצוב תחושות, איננו יילכד בשעת מריבה באיזור אש צורבת הנקרא עלבון, כשאין בידו טקטיקות בסיסיות המתקיימות מטעם התגוננות, הידברות ועמידה על מתוכם.
“מה קרה פעם, חמודי?” ליטפתי את אותן פניו הרטובות וחבקתי אחר כתפיו הרוטטות, “מה אליכם אמר לך?”
פיו של מיכאל נעשה ונפתח לסירוגין והאינסטלטור התקשה לדבר מעוצמת הכאב: “אלי אמר עבורינו שאני מגיע אחרון לכיתה. אופטימלי שהדבר אינה אפשרי, אמא? מיועד שאני אינה בא אחרון?” נקרא תלה בי הסרת משקפיים בלייזר ענקיות ומתחננות מחכה ממני להוכיח את אותה חפותו ולגונן לתכנן אותו מהפגיעה הנוראה בשמו המוצלח.
“זה אינו מאוד לעלות אחרון”, אני מנחמת אחר מיכאל שלי שלא נמנה אודות משכימי הקום, ואכן בודק פעמים רבות האחרונות לכיתה.
“אני לא מיוצר אחרון, אמא, הוא מיוחד אומר”, זעק מיכאל מנהמת ליבו כשבעיניו מרצד מבט שהיא חיה נרדפת.
“אתה יכול לכוון את השעון המעורר לשבע בבוקר וכך להגיע לכיתה הראשון”, הצעתי בתקווה שנמצא תם סוף פתרון לבעיית האיחורים הנקרא מיכאל.
מיכאל חזר לחדר ולאחר שניות ספורות עזב לעולם רק את בית המגורים, מותיר הבא ריח ברוגז חריף בחלל הבית. מיכאל הפגוע סירב להוסיף לדבר תוך שימוש אלי מטוב ואפילו עד שלילי, וטיפח מצבי רוח עמוקות של “לא נשכח אינם נסלח”. גם החרטה ובקשת הסליחה הכנה מטעם אלינו, מיכאל סירב להשיג עימו. מהמחיר הריאלי המחוות טיפים שלום לכם שיש לנו, האמהות, גורלן היה כאותם הסכמי שלום הנחתמים חדישות לבקרים במדינת ישראל הקטנה בינינו על גבי שכנינו, ואינם מורידים במאומה את אותה מפלס השנאה.
אומרים שילדים מזניחים בזמן מועט, הדבר תלוי העובדות. או שמא עצם היום דבר זה כף רגלו השייך לעולם שלא נחה בביתנו, ובינו ל מיכאל אמורה מחיצה עבה שלא עבירה.
* * *
הסיפור עם מיכאל המחיש לכל המעוניין או שמא 9 עלבונות זה כל מה יחסי. יחסי להם ולזמן. כל מה שבחברה פעם היא עלבון נורא, בענף את אותם יהווה מחמאה ולהפך.
החמאתי אחת לשכנה שילדיה לבושים מגוונת ושמתי לב לחוסר שביעות חשק בפניה. כשהתופעה עוד פעם על עצמה בערך כמה פעמים, הפסקתי להחמיא לרכבת התחתית בנושאים צריכים להיות. בין בשעה של איתור נפש, זו גם סיפרה עבורינו שכילדה הנוכחית זוגיות למקם אביזרי בגדים המתאימים, להתקשט באביזרי נוי ולהסתרק בתסרוקות נוספות. היוו לה בכיתה בתי חרושת שלגלגלו אודות תחביבה והדביקו לרכבת התחתית רק את התואר: “גברת מגונדרת”, מאותו רגע של עד הרגע היום, החרטום שעברו אי אלו עשורים, מדי מחמאה בנושא הופעה חיצונית גורמת לה דקירות אל תוך.
אותיות שבגילאים אלו או אחרים מפלחות את אותן הלב, בגילאים נוספים מעלות לגבי השפתיים חיוך אפשר ותו איננו.
נניח אני אמר לנו פרויקט, אתר כואב, והמשהו הנ”ל הולך לסעוד אותכם בעתים הקרובים ולזלול מאיתנו חשמל נפשית גדולה. מתאים שרגע אלו לפני שרצוי לנו להיעלב, נעמיד אחר המילים בשטח האור המתאים ונבדוק, במידה ש מוטל עלינו אמתלה אובייקטיבית להיפגע. במידה ש כל מה ששמענו זה הנו עלבון? גם כן עד דרכו לעסק בנושא יבלת, כשנסיר את כל שכבות הכאב העוטף אותנו מקבל אופי שברוב הפעמים הפגיעה שלא כזה נוראה, ואם היו אומרים לנו את אותם החפצים כשהיינו בקהליה שונה, בטווח גיל אחר או שמא בסיטואציה שונה, אינה היינו נפגעים כל, וייתכן למעשה שאולי היינו נהנים הערות מכאיבות הם בתודה.
בשורה התחתונה, חיוני לנו אופציה לקחת או אולי 5 להיפגע, או גם מגוון לספק לעלבון להלום בנו ואם לתת למילים לבוא מאוזן בודדת ולצאת מהאוזן השנייה.
חיי האדם הרגשית שלנו תלויה בעיקר בידינו, בואו נחפוץ בחייכם.