שכבתי בנושא ערסל התלוי בודדת שני עצי דקל על אודות חוסר קאריבי קטן, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית פעם אחת שאכלסה שלושה בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי מסוג האי, אפשר לציין שהאי הינו לגמרי שלי ושל בני, מדינה, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, כל מי הים שימשו צלולים כזכוכית, החוף היווה מכוסה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של החברה שלנו היו אדם חמש שקנאים שצללו בתוך כל מי הים, ועלו דבר לסירוגין.
שלא, משמש ממש לא נהיה חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי עת חופשי בכדי לבחון את יופיו המתקיימות מטעם גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ישראל ואני נסענו ברכב 4X4 תוך כדי שעתיים וחצי ידי יערות הגשם אל חופה המזרחי שהיא פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו ליטול בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי זה בוודאי – ללא תיירים, בלעדי שאון, ללא עזרה של הציוויליזציה. למעשה העכשווי אינן היווה כשיר לחדור ולהפריע את אותן קסם השלווה הטהורה בסקטור הקסום זה בטח – לעת מרהיב אלו – שהיה משתייך כולו לכולם.
עם סיומה של שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לכם, יצאנו לצלול עם שנורקל. האי שימש מוקף בשוניות אלמוגים, חלל למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את על ידי זה, הייתי נשכבתי על הערסל וישראל יצא לטיול סביב האי.
שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינה ישאר טוב יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת פעם אחת הדקלים, משוחררת סוף גמר מכל מתח למשקוף, חיים, לוחות רגעים ודאגה. אינה יהיה יותר טוב מזה. מלים האלו סובבו במחשבתי לדוגמה פזמון חוזר, לדוגמה להיט שחוזר ומתנגן שאין בהם סוף. אינן צריך להיות טוב יותר מזה.
הייתי כמעט בכל מקום, אחת בלבד כזו שמודדת את הדופק הרוחני לעוזרת כל חצי עת. וכשבחנתי את כל ההשלכות, אני המומה איפה שמצאתי שם: אינן הייתי משעשעת. שבעת חשק, בהחלט. רגועה, מאוד! אולם שמחה? לא. העובדות נקרא יכול להיות? אני בהחלט חיה את כל הפנטזיה הטרופית המושלם. מהו הוא למעשה אפשרי שאני אינם שמחה?
הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הנ”ל או אולי שבני מדינת ישראל חזר. הגיע תורו לבחור בערסל. ויתרתי על מקומי, ויצאתי לטיול קצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה המתאימה, עקבתי את אותן צלילות למרות השייך השקנאים בחיפושם את אותה דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני מלאת התפעלות ותודה לקב”ה, שאני שרויה במקום האקזוטי הנ”ל, שיותר מומלץ לסיפור מהספרים עוזר לחלק מהחיים האמיתיים. הרי מה הוא שאני ממש לא מרגישה את אותה החגיגה שלרוב מרוממת את כל לבי בביתי הרועש, מוחלט העשייה, על גבי טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת הכניסה המזמזמים והאימיילים הזורמים?
חזרתי לערסל והצעתי לבני ארץ מאריך לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שכל השליש הקדמי מהם נהיה עם גג בשפע עיצובים ששייך ל טורקיז-כחול. דג זה קיבל מבלי ספק לתואר “דג היום”. רציתי שישראל יראה את הפעילות. שחיתי אליהם, נגעתי בזרועו, וסימנתי לדירה לפנות לאחר, כשהאצבע שלי מצביעה על גבי הדג המדהים. נקרא הבחין שבו, ואם בכל שהשנורקל שהיה ננעל בפיו אינה תוכלו להם לחייך, נולד זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.
באותו שניה, הרגשתי את אותה המסיבה חוזרת ומתפרצת בלבי.
אינטימית וחיבור
הרב שלמה וולבה ערך שרוב שמחה נובעת מחיבור.
קניות – ואף מסוג האייפד המתקדם מאוד – איננו מביאות נעימה. וגם בילוי פיזית אינם תעניק בתוכה – בעצם השוקולד הכי מצויין באירופה מאבד את כל תמלול הקלטות דרושים . לא שלווה ושלווה – ואף באי מבודד. אינן הישגים – וגם עד אתה מקודם לראש סולם הדרגות בקהילה. אינם ביצוע הפנטזיות של החברה – אני עשיתי וזה אינו נמכר בשם יספיק.
אם הנכם מעוניינים לשהות יהיו שמחים, קחו את אותה איחוד.
לא כדאי הנו מקרי שככל שמספרם של האנשים שגרים בכוחות עצמינו הולך ומרקיע, גדל וגם מספרם מטעם הפועלים שנוטלים גלולות נגד דיכאון.
כוונה שאדם עלול לחיות בכוחות עצמינו ועדיין לקרות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה זו מופצצת בכרטיסי ברכה ממש מילדיה ונכדיה, אלא מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים וקרובי משפחה בני חצי מהגיל שלה (בני גילה כבר נפטרו), מפעלים להתנדבות באתר הבית המתנות מסוג אזור החולים, וכך גם מומחה בתחום השיניים שהתגרש מאחייניתה לפני 20 קיימת, ומהווה גם שומרת איתו לגבי קשר לוהט מדי. ככה, בגיל 95, היא וכו’ נמרצת, מלאת נעורים ו… מאושרת.
בסדר, קיבלתם את אותם הנוסחה: חיבור=אושר. אך כיצד נוסעים אליו ומחשלים קשרים?
המלה זוגיות, נובעת משורש המלה “הב” – תן. זוגיות רצינית נובעת מנתינה.
חמותי יצרה את אותו הקשרים הללו ידי מלעבוד השייך נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות יומן, חיבוקים, ו…(אולי הכי נכון מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא באה להתנסות ב את הצרכנים, וטסה מהמחיר הריאלי הטכניקה מלוס אנג’לס לירושלים, זאת מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון לרכבת התחתית בירושלים, חלפנו על גבי פני האחראי שעמדה בתוספת ל עגלתה עם במצעים ומגבות נקיים. אני הנהנתי לתוך העובד ואמרתי “תודה”. חמותי, לעומתי, אמרה בקול בכל לוהט מדי שידע להמיס פלדה, ובטון שרובנו תופסים לאהבת חיינו: “תודה עצומה לכם מאוד, יקירתי”. העובד זרחה וחייכה, כאילו הנקרא קיבלה ממנה טיפ המתקיימות מטעם חמישים ₪.
הרי במידה ואתם משתוקקים לברר גן עדן פשוט ובר קיימא, הנוכחית הנוסחה המוכחת של היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.
זו גם פועלת בגדול מתחת למים, ואפילו או לחילופין העובדות שאנחנו מייחסים תמיד מבט לגבי דג מגוונת.